עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ז ‪"‬ חשון תשפ ‪'‬ ה | 16.10.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 12 ולפטפט קצת. אחרי הקפה, מסיים בישולים לפני ארוחת הערב. מדי פעם, מארחים משפחה, או חברים. לפעמים, גם נהנים מהשקט והאינטימיות של המשפחה המצומצמת שלנו".  "דגים מה כוללת ארוחת השבת שלכם? ותוספות של ירקות בתנור וסלטים, קינוח מפנק שאחת הבנות מכינה. משתדלים ללבוש לבן וחגיגי, מברכים לאה גולדברג - קטע מתוך 'שירי סוף הדרך' שאני מאוד מתחבר אליו והדבקתי בו את כל המשפחה: "'למדני אלוהי ברך והתפלל על סוד עלה קמל על נגה פרי בשל על החירות הזאת לראות לחוש לנשום לדעת לייחל להיכשל, למד את שפתותי ברכה ושיר הלל בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל, לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל'". "בערבה, בשנות השבעים-שמונים, זיכרון ילדות משבת הכול היה מרוחק ושונה משאר הארץ, גם הקליטה של הרדיו לא הייתה טובה, אבל בטרנספורטר הישן קלטו מצוין. אז אני זוכר את עצמי יושב באוטו ושומע ברדיו מערכונים של הגשש, בבוקר ובצוהריים, 'שירים ושערים'. בקיץ, היינו מבלים שעות בבריכה, למדנו לשחות מגיל צעיר וגם השתתפתי בתחרויות שחייה, כולל שבע פעמים צליחת הכנרת". ספרים, או עיתונים "ספר קורא פעם ב... בשבת? קורא עיתון ופותר תשבצי היגיון, מכל העיתונים שיש. אני גם כותב תשבצי היגיון". "ספר ספר מומלץ שקראתי מזמן ומאוד אהבתי – 'חמשת רבעי התפוז', אולי שווה לחזור אליו שוב". מה הכי כיפי בשבת שלך? "לצאת לטייל בטבע, בדרך כלל עם משפחה, או עם חברים, מעדיפים עם הליכה, מסלול קצר וטבילה בנחל, משתדלים להיכנס למים בכל מזג האויר - זה תמיד מרענן מאוד". "עם דמות מעניינת שאני עם מי היית רוצה לשבת לקפה? לא מכיר, אולי מישהו מתקופת התנ"ך...". "מטייל הרבה, כותב ופותר בשעות הפנאי, מה עושה? תשבצים, עובד בגינה". "הלימוד בזום לא תרם הרבה איך השפיעה עליך המלחמה? ללמידה. שמחתי מאוד לחזור ללמד פרונטלית ולא דרך מסך, מה גם שחקלאות קשה לעשות מרחוק". "האכלה בכפית מלמדת אותנו מהו המוטו שלך בחיים? לטווח הארוך צורתה של כפית מהי. צאו תחקרו תשאלו תלמדו... משפט שמלווה אותי ותלוי לנו בכיתה, בכל שנה מחדש". "את השקט (כשאין מלחמה), מה אתה הכי אוהב בגולן? את הירוק והפורח בחורף, שכל המקומות הכיפים לטייל בהם נמצאים במרחק נגיעה".  "בעיקר בריאות". מה אתה מאחל לעצמך? יעלי אליה מדי אורח לשבת << קולנוע ישראלי השבוע, ביום רביעי, חל יום הקולנוע הישראלי. בחמש השנים האחרונות, אני הולכת. חשוב לי לתמוך ביצירה מקומית ה שבוע, ביום רביעי, חל יום הקולנוע , כל בתי 2014 הישראלי. בכל שנה מאז הקולנוע מקרינים סרטים ישראליים בלבד. בחמש השנים האחרונות, אני הולכת. קודם כול, חשוב לי לתמוך ביצירה מקומית ודבר שני, כרטיס עולה עשרה שקלים.  תמיד אהבתי קולנוע ישראלי. הוא נוגע בכל הקונפליקטים שאנחנו חיים בהם, מהמינוריים לקשים ביותר ומפרק אותם לאט לאט, בצורה שמאפשרת לי להסתכל על החיים שלנו פה כאמנות - קומדיה, דרמה, טרגדיה, הכול נכון, אבל אמנות. זה מצחיק שמכל הדברים שחשבתי לכתוב, אף פעם לא דמיינתי תסריט לסרט. יש לי רעיונות לשבעה ספרים וחמש סדרות, אך לא לסרט אחד. זאת אומרת, כמובן שלכל סופרת יש את המחשבה הזו, במאחורה של הראש, שאחד מן הספרים יהפוך אולי לסרט, אבל זו אף פעם לא הכוונה העיקרית בכתיבת ספרות.  התרבות מפגרת מאחור בצורה עקיפה, אני חושבת שהתרבות במדינה שלנו השפיעה על זה. אנחנו פשוט לא יוצרים מספיק סרטים. אני אסביר. כשאני חושבת על קולנוע, אני חושבת על הוליווד ולא על ישראל. זה נכון שיש לנו את ההברקות שלנו, וגם את גל גדות, אבל בניגוד לתחומים אחרים (סייבר וטכנולוגיות ביטחוניות, פתרונות חקלאיים חדשניים וקולינריה עשירה), בהם ישראל מיוצגת בכבוד בזירה הבין-לאומית, הוליווד, למרות מה שאומרים, לא שייכת ליהודים. או שאולי בעצם כן, אבל לא לישראלים. אולי ככה זה, במדינה שבה ביטחון הוא ההתעסקות העיקרית, התרבות מפגרת מאחור.  למרות הכול, עדיין הייתה לי בחירה קשה לעשות ביום רביעי. היו הרבה סרטים טובים, אך היה לי זמן לצפות רק באחד. צרות של עשירים. כל כך חשוב וכיף לי לראות צעירים בני גילי שכותבים, מצלמים, מפיקים ומביימים. כאלו שמנסים ליצור שינוי או פשוט לבטא את מה שעובר עליהם וזה בהחלט מעורר השראה. מי יודע, אולי באחת מהשנים יקרינו סרט שאני כתבתי. עד אז, נהנה מאמנות של אחרים.  שבת שלום אלונה קוטלז׳, קצרין טור אישי