עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

חג סוכות שמח י״ד תשרי תשפ״ז | 25.9.26 | שישי בגולן | 16 ששלושת ילדי, מיכל מוריה ועובד - שילמו כאן מחיר לא קטן, או שאולי נהנו משפע המטפלות שעמד לרשותם״ פרק נוסף בחייך הוא החינוך והעבודה עם ילדים מחוננים. איך הגעת להקמת המרכז למחוננים בתל- חי ומה משך אותך בחינוך ובחיפוש אחר דרכי הוראה חדשות? "כשעזבתי את עריכת 'ארץ הגולן', פנה אליי מנהל המרכז למחוננים, עמי קוטון, בהמלצת מנהל 'נופי גולן', שאצטרף לצוות המקים של המרכז, כמנחה לביקורת התקשורת וחקר. השבתי שאני לא כל כך מורה, אצלי התלמידים יושבים על השולחנות והרצפה, ואני מלמדת יחפה... זה קסם לו, כנראה. במהלך השנים, הבנתי שאם ארצה להצמיח את דורות המחוננים המיוחדים שהגיעו לכיתותיי, עליי לפעול אתם תוך שימוש בכלים שלהם ובפלטפורמות בהן הם מביטים בעולם: המחשבים, הטאבלטים, והסלולריים. "כשצפיתי במורות עוברות בין התלמידים ואוספות את הטלפונים הסלולריים, הבנתי בדיוק איפה אסור לי להיות. תהיתי איך להשתמש בכלי האהוב עליהם כל כך בשיעוריי וכך נולדה צורת הוראה, בה השיעור כולו מתנהל דרך 'ווטסאפ' כיתתי, המוקרן על מסך, שמבטל לחלוטין את קיומו של הלוח. תלמיד ללא סלולר פתוח על ברכיו - לא יכול להשתתף והילדים סירבו להאמין מאיפה נפל עליהם המזל הזה. לימדתי תחומים בתחום המגדר, ביקורת התקשורת, הסוציולוגיה והמעמדות, דרך ניתוח תצוגות אופנה, על תפקידם של האימוג'ים בתוך השפה, ביקורת הקולנוע וכמובן הנושא המרכזי שלי - לימוד מיומנויות חקר אקדמי". בחירה מוצדקת סמי בר לב היה דמות מרכזית מאוד בשנים הראשונות של קצרין. מה היה הקשר שלך אתו, איך את זוכרת אותו ואת דרך העבודה שלו ומה לדעתך הייתה תרומתו לעיצוב אופייה של קצרין? "קשריי עם סמי היו של אמון מוחלט, עד כדי כך שכאשר ביקשתי ממנו ידיעה לתקשורת המקומית הוא נהג להשיב: 'אני סומך עלייך. תכתבי בעצמך ואני אאשר'. הוא תמיד מחל על כבודו כראש רשות, כל כולו מסור לקצרין ולגולן. יחד עם ניסים ושלומית נמליך, יצרנו לצדו מעין ועדה לחזות העיר ומאוחר יותר, הייתי כמו יועצת סתרים שלו לנושא. אחת ההחלטות החשובות נגעה לשאלת הצבת פסלים בכיכרות והוא קיבל את הצעתי שלא להציב פיסול עכשווי של אמנים מקומיים, על מנת שלא ליצור מחלוקת, אלא לחלופין - את העבר היהודי המרשים שלנו בכיכרות השונים. "כאשר היה בעבר פרויקט ציור על תיבות 'בזק' בידי תושבים בקצרין, פניתי בדחיפות לסמי על מנת להפסיק את התופעה, שכיערה יותר מאשר סייעה. 'אז תציעי משהו אחר!', כעס סמי. דווקא נעניתי: אם התושבים מעוניינים להביא ברבים אמירה חזותית, נספק מקום מסודר, שניתן להחלפה מדי עונות. כך יזמתי את קיר-הגלריה המוכר כבר שנים, כאשר אני מעניקה את התכנון וההדמיות הוויזיאליות כמתנת הוקרה לסמי ושמחה לראות איך השנים חולפות והקיר במקומו". כשאת מסתכלת היום על קצרין , מול קצרין שאליה הגעת 2026 של - מה השתנה לטובה, מה אבד 1982- ב בדרך? האם את מרגישה היום משהו מהרוח ומההתלהבות שהיו בקצרין ?'80- הצעירה של שנות ה "חששתי מאוד כאשר סמי החליט שלא להמשיך להנהיג את קצרין ואני שמחה להיווכח שיש מי שרואה את שליחותו בקצרין לא פחות ממנו - ראש המועצה הנוכחי, יהודה דואה, שתמכתי בהתמודדות שלו על ראשות המועצה ר שהפתיע ַ ולמרות שיחותיי אתו אומ אותי מאוד. אני עדיין שמחה להיענות לבקשותיו לסייע בתחומים שונים, לכהן בהנהלת המתנ"ס, בוועדת חזות העיר ושמחתי כשקיבל הצעותיי להסב את שמות הרחובות ברובע 'היובל' להנצחת יחידות שלחמו על הגולן. אם כי הודות ליצירתיות שלו, למרץ האדיר, לתבונה ויכולת מנהיגות, לצוות שגיבש סביבו, הוא בעצם לא צריך אותי". לסיום, אחרי יותר מארבעים שנה כאן - אם היית צריכה לבחור כמה רגעים, אנשים או מפעלים שמספרים את הסיפור האישי שלך בקצרין, במה היית בוחרת? ומה מבחינתך הופך את קצרין, אחרי כל השנים האלה, לבית? "אני חושבת שנגעתי בכל תחום מחיי הקהילה כאן במהלך השנים ושמחה בכך. כשהגענו, פרס ראש המועצה האזורית גולן את מפת היישובים בפנינו ושאל: למה קצרין? הכול פתוח בפניכם, רק תבחרו. השבתי לו שכבר בחרתי בבית שלי בקצרין, למרות אהבתי ליישובי הגולן. זו הייתה בחירה מוצדקת". >> קצרין של פעם - האנשים, הסיפורים והזיכרונות "כך נולדה צורת הוראה, בה השיעור כולו מתנהל דרך 'ווטסאפ' כיתתי, המוקרן על מסך, שמבטל לחלוטין את קיומו של הלוח. תלמיד ללא סלולר פתוח על ברכיו - לא יכול להשתתף והילדים סירבו להאמין מאיפה נפל עליהם המזל הזה" מייצגת את קצרין בביקור פרס בגולן קצרין 49 בת ציור אקוורל של קוצים בקצרין