עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ ז אב תשפ ‪"‬ י | 31.7.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 30 ויש סדר לבריאה, הלב נפתח לעבוד את ה' בשמחה עצומה, חופשית ומשוחררת. משל המעקה בראש ההר את היחס הזה בין הגבול לחירויות, בין היראה לשמחה, מבהיר משל נפלא שמובא בהגות היהודית: משל למלך שבנה לבנו האהוב ארמון מפואר בראש הר נישא, המשקיף על תהום עמוקה. אם אין מעקה בראש ההר, הילד פוחד לצעוד אפילו צעד אחד מפתחו של הארמון. הוא מתכווץ בחשש, חרד מכל צעד ולא מסוגל ליהנות מנוף ההרים, או מקרני השמש. מה עשה המלך? בנה מעקה איתן וגבוה סביב שפת ההר. המעקה לא נועד לכלוא את הבן, או להצר את צעדיו, אלא בדיוק להפך: ברגע שהמעקה הוקם, הנסיך הקטן יכול היה לרוץ, לשחק, לשמוח ולממש את כל כוחותיו בביטחון מלא, ביודעו שיש שם גבול קשיח שמגן עליו מפני נפילה. הגבול והיראה אינם סורגים של כלא. הם המעקה שמאפשר לנסיך לשחק בשמחה. כשאנחנו מבינים שהגבולות שהקדוש ברוך הוא מציב לנו, והגבולות שאנחנו מציבים לילדינו, הם אינם ביטוי של כעס, או צמצום, אלא ביטוי עמוק של אהבת אב המבקש להעניק ביטחון - כל תפיסת החינוך משתנה. היראה משחררת מחרדה, והכלי מאפשר לאור האהבה להתפשט במלוא עוזו. חוזרים לסלון החופש הגדול מזמין אותנו לעצור רגע בתוך הבלגן. כשניצב מולנו הילד שמתווכח, שמנסה למתוח את החבל ושוב מביא אותנו לקצה, במקום להגיב מתוך כעס, שנובע מחולשה ומחפש לייצר פחד, נוכל לנשום עמוק. אפשר להציב גבול נחוש וחד, מבלי להרים את הקול ומבלי להפחיד. אפשר ואף חובה לומר "לא" ברור, דווקא מפני שאנחנו אוהבים. כשהילדים שלנו מרגישים שהדרישות שלנו אינן נובעות מעצבים, או מסמכותנות קרה, אלא מתוך אכפתיות עמוקה ויראת-כבוד לתפקיד ההורי שלנו, האהבה נכנסת לתוך כלי, ה"לא" נשמע צלול וזקוף, והבית כולו מתמלא בביטחון ובשמחה פנימית. שנזכה להוביל את בתינו ואת חיינו מתוך אהבה גדולה שבונה עולם, ומתוך יראה מרוממת ושומרת. שבת שלום << משולחנו של יו״ר מועצה דתית קצרין "אימא, נגמר לי הכסף" "העברתי לילד את דמי הכיס ביום ראשון. ביום שלישי, הוא כבר עומד מולי במטבח, מסתכל עליי בעיניים גדולות ואומר: 'אימא, נגמר לי הכסף'" ב שבוע שעבר, ישבתי לקפה עם חברה והיא סיפרה לי: "את לא מבינה, העברתי לילד את דמי הכיס ביום ראשון. ביום שלישי, הוא כבר עומד מולי במטבח, מסתכל עליי בעיניים גדולות ואומר: 'אימא, נגמר לי הכסף'". היא סיפרה שבשנייה הראשונה הדחף הטבעי שלה היה לעמוד שם ולהסביר לו. להגיד לו "אמרתי לך", להזכיר לו שהוא קנה שטויות ולתת את ההרצאה הרגילה על זה ועל "כסף לא גדל על העצים". אבל במקום זה, היא פשוט נשמה עמוק ושאלה אותו: "מבאס, אה?איךאתהמרגישעם זה?" וזהשינהאתהכול. במקוםשיתפתח שם ויכוח מעייף שבו הוא מגן על עצמו והיא כועסת, נפתחה שיחה אמיתית. הוא בעצמו אמר שזה מבאס, שזה ברח לו מהר מדי ושהוא לא שם לב איך כל הדברים הקטנים האלה הצטברו. הסיפור הקטן הזה נשאר אתי, כי הוא חזק מכל שיעור בכלכלה. להפוך טעות לשיעור אם נחשוב על זה רגע, כמעט כולנו למדנו לנהל כסף בדיוק ככה - מתוך טעויות. מזה שקנינו משהו מיותר, מזה שלא תכננו נכון, או מזה שמצאנו את עצמנו באמצע החודש בלי שקל בארנק. אלה הרגעים שבהם באמת הבנו איך דברים עובדים. כהורים, כשאנחנו ממהרים לכעס, או לחלופין ממהרים להוציא את הארנק ו'להציל' את המצב, אנחנו קצת מפספסים את הרגע. לתת לילד להרגיש את המחיר הקטן של הטעות שלו, אבל לעשות את זה בבית נעים, בלי כעס ובלי שיפוטיות - זו מתנה ענקית. זה הופך טעות קטנה לשיעור לחיים. בסוף, המשפט הזה "נגמר לי הכסף" הוא לא בעיה שצריך לפתור באותו רגע. הוא פשוט הזמנה לשיחה טובה עם הילדים שלנו, כזו שתלך אתם עוד הרבה שנים קדימה. כמעט כולנו למדנו לנהל כסף בדיוק ככה - מתוך טעויות. מזה שקנינו משהו מיותר, מזה שלא תכננו נכון, או מזה שמצאנו את עצמנו באמצע החודש בלי שקל בארנק. אלה הרגעים שבהם באמת הבנו איך דברים עובדים רונית סימני רואת חשבון ויועצת לכלכלת משפחה, מעבירה קורסים והרצאות לבני נוער, חיילים בנושא חינוך פיננסי והתנהלות כלכלית נכונה מדברים כסף medabrimkesef@gmail.com