עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ חשון תשפ ‪'‬ ט | 31.10.25 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 12 ל , נולד 42 יבנה שלוי, בן ביונתן להוריו צלי ואוריה והתגורר במושב עם אשתו הודיה וחמשת בניו. לוטם, אחיו הבכור, גר גם הוא ביונתן. אשבל אחותו גרה בנוב ולהם עוד שני אחים, דקל וגומא. ליבנה היה איש חינוך, קהילה ומשפחה, אשר הקדיש את חייו לעשייה ערכית וחינוכית. לאורך השנים, ניהל את מדרשת "אורות הגליל" בחצור הגלילית ואת מדרשת "קשת-יהונתן", במושב קשת, שם נודע כאיש חינוך יוזם, מוביל ומלא השראה ולא פחות, כאיש יצירתי שכל יום מתעורר עם רעיון חדש שאותו ממהר ליישם. את חייו הקצרים חי במלואם, כאילו הרגיש שיש למצות כל דבר בעולם הזה, על מנת להספיק כמה שיותר. מסע החיים, עמוס החוויות, נקטע באחת, במקום פסטורלי, כמעט חבוי מן העין, עם מעיין שבו עוד הספיק לטבול ושלידו צומח עץ ליבנה, מרשים בגודלו וביופיו. ילד של טבע ואכפתיות כבר בילדותו, ניכר בליבנה החיבור העמוק לטבע ולאדם, האכפתיות והמעורבות הקהילתית. בנערותו, גידל בעלי חיים רבים ועם החברים טיפח פינת חי קטנה במושב. הוא כבש ברגליו כל שביל בגולן ולמד את מפת ארץ ישראל על ידי טיולים בכל המקומות הנסתרים והיפים. כמו כל בן הגולן בשנים ההן, ליבנה למד בבית הספר "גולן" בחיספין ומשם המשיך לישיבה התיכונית. הוא אסף סביבו חברים רבים וכולם מעידים שתמיד היה אהוב, שתמיד חייך אל כולם והשרה אווירה נעימה. את יריד הצדקה הגדול של הגולן מכירים רבים, אך מעטים יודעים כיצד נולד. לאחר מותו של ליבנה, שיתפה דינה זרקא, תושבת יונתן: "לפני שנים רבות, ערב אחד, נכנסו אליי לסטודיו שני ילדים, אחד מהם היה ליבנה שלוי. זה היה זמן קצר לאחר אסון שפקד את היישוב, שבו נהרגו שניים ממייסדיו. הילדים ביקשו שאעזור להם לעשות מעשה חסד שיחזק את רוח הקהילה וינציח את חבריה שנהרגו. כך, מתוך שיחה תמימה וגדושת לב, נולד יריד הצדקה של יונתן והגולן". בסיום התיכון, יצא ליבנה לשנת שירות בהדרכת טיולים ב"אל ארצי" באילת ולאחר שחרורו מהסדיר, ניהל מכינה במשכיות והיה מדריך הנוער במושב מחולה, ביחד עם הודיה. בכל מקום, הותיר חותם ענק. אוריה שלוי, אמו, מספרת שבכל מקום אהבו אותו והעריכו אותו עד כדי כך שגם כשבגרו, זוכרים אותו כ"אבא" של כולם, כאחד שדואג ואוהב על אמת. אוריה מוסיפה סיפור קצר ששמעה משכנה בשבעה, שממחיש את אישיותו: "חזרתי מהעבודה ובצומת עומד ליבנה, שמשום מה היה ללא רכב והמתין לטרמפ לתוך המושב. כשרציתי לקחת אותו הביתה, השיב שייסע אתי עד לבית שלי הסמוך לבית הוריו. כנראה שלא רצה להטריח אותי. אבל מה שברור היה הוא כיבוד ההורים שלו: 'אם יש לי הזדמנות לרדת בבית של ההורים ולהגיד שלום... לא אנצל את זה?'. כזה היה ליבנה". לוחם, מפקד וחבר לצד פעילותו הציבורית והחינוכית, ליבנה היה משרת מילואים פעיל, מהמסורים והמחויבים ביותר. בשנת , התגייס לסיירת הנח"ל, שירת 2002 כחובש קרבי וביצע שירות משמעותי השתחרר 2005 בגזרת איו"ש. בשנת , מהסיירת והצטרף יחד עם חבריו .) 228 לחטיבת הנח"ל הצפונית ( יובל ברנר, חברו לצוות, סיפר כי ליבנה היה הלב הפועם של היחידה: מלא באופטימיות, יודע למצוא את המילה הנכונה בכל מצב ולגשר בין אנשים גם ברגעים קשים. לדבריו, לפני כחמש שנים, כאשר חברי הצוות שקלו לפרוש מהמילואים, היה זה ליבנה שעבר ביניהם אחד-אחד ודאג להזכיר להם את המשמעות והשליחות שבשירות. בזכותו, שבו כולם יחד להקים את פלוגת הניוד, שהפכה לכוח מגובש ומשמעותי בשטח והייתה שותפה מרכזית בלחימה זוכרים את ליבנה שלוי חודש ללכתו הפתאומי של ליבנה שלוי, מנהל המרכז הקהילתי גולן, הגולן עדיין מתקשה לעכל את האובדן. ליבנה היה איש של עשייה, של טבע ושל אנשים. בן הגולן, שצמח כאן וחי את מרחביו. "מלח הארץ" במלוא מובן המילה. אדם ערכי וישיר, שלא חשש לומר את דעתו, אך תמיד עשה זאת מתוך אהבה, יושרה ורצון כן לעשות טוב. בצניעותו ובאישיותו הגדולה, נגע בלבבות של כל מי שעבד עמו, למד ממנו, או פגש בו בגולן