עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ח׳ תשרי תשפ״ב | 14.9.21 | שישי בגולן | 16 גמר חתימה טובה יעלי אליה מדי ר , נשוי 50 ונן צדוק, בן לאביגיל ואב לשישה, מתגורר במושב נוב. רבים מכירים אותו מהנגרייה שלו בנוב. הוא אוהב את העיסוק ביצירה ובבנייה. לימים, אולי יבין למה בחר דווקא בעיסוק הזה. רונן גדל בשכונת הבוכרים בירושלים, בית לאומי, שעם השנים, התחרד. חמישה ילדים, הוא האמצעי. בתיכון, למד ב"חורב", משם, המשיך לישיבת "עטרת כוהנים". לקראת הגיוס לצה"ל, אמו שהתחזקה מבחינה דתית, העדיפה שהוא ימשיך ללמוד תורה ולא ילך לצבא. רונן: "הייתי הילד של אימא והחלום שלה היה שאהיה בחור ישיבה. לי היה חלום קצת אחר, רציתי להיות לוחם בסיירת מטכ"ל. הייתי קצת קרוע בין הרצון לכבד, לצורך שלי ולאמונה שאני צריך להיות לוחם. בשל בעיות ברגליים, ויתרתי על מטכ"ל והתגייסתי ל'דובדבן'. בבית, לא כל כך ידעו ולא הבינו לאן התגייסתי ומה בכלל אני עושה. השירות שלי היה מאוד משמעותי וגם מאוד לא פשוט. זו יחידה שעושים בה דברים ממש מטורפים. היינו מסתובבים חופשי בשכם, ברמאללה, בכפרים. פעמים רבות, החלטנו על חיים ומוות של האנשים שם. היינו יוצאים לפעולות, למעצרים של מבוקשים, חשופים לגמרי מול המוות. היו סיטואציות של ירי מטווחים קצרים מאוד. "היום, אני מבין שהפכו אותנו למכונות של מלחמה. כשאתה בתוך פעילות כזאת, אתה כולך שם, מסתער. אבל עם הזמן, נעשה אדיש לירי ורובים ואף הופך לנטול פחדים. משהו באישיות משתנה. "בהמשך השירות, יצאתי להדרכה וחזרתי לעסוק באבטחה בשב"כ, שם ראיתי שיש עולם מקביל למציאות הקיימת, עולם שרובנו לא מודעים אליו ולא יודעים עליו. לאורך כל הדרך, בשירות הצבאי שלי, הייתי די לבד בהתמודדות עם כל מה שראיתי ועשיתי. בבית, לא שיתפתי, כי היו די נגד השירות שלי וגם מכונות של מלחמה האימונים והפעילות בשירות הצבאי הפכו אותם למכונות של מלחמה. כשהשתחררו, חיו שנים בתחושה שהכול בסדר, למרות שבתוכם הרגישו שמשהו ממש לא בסדר. סיפורו של הלום קרב "נולדו הילדים ואני עסוק ועובד וחי את החיים, אבל מרגיש בתוכי שמשהו אצלי לא לגמרי בסדר. בכל מקום שהלכתי, הייתה לי הרגשה שרודפים אחריי, שמישהו עוקב אחריי. שמתי לב שלעתים יש לי תגובות לא פרופורציונליות" >>

RkJQdWJsaXNoZXIy NzYwMzky