עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ט׳ תשרי תשפ״ו | 1.10.25 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 34 | גמר חתימה טובה רחל דיין, תושבתקצרין, אבירםאור איתן מוסיקאי ומשורר תושב קצרין אף הוא, שבשיריו התחבר לנושא היצירה וציור טבע. סוד ארגון הדף בדבריה באירוע הפתיחה, דניאלה הודתה לבנה עובד שאול, ששכנע אותה, לפני כמה שנים, לקחת לחופשה שאליה יצאה בטנטורה כלי ציור ולנסות שוב לחזור לציור. כמה מהציורים מאותה חופשה מוצגים בתערוכה. לרמונה בר לב, שהאמינה בה ועל שותפות אתה במשך עשרות שנים של עיצוב גראפי במשימות שונות. לדלילה רותם, תלמידתה לשעבר במעיין צבי, שדחפה להציג את הציורים בפייסבוק. לבנותיה, שעודדו ושיבחו ובאו ממרחקים. עוד אמרה: "אני מציירת כדי ללמוד מהמורה הגדול מכולם - הטבע, שאינו מתעייף להפתיע במראותיו, כדי לחולל את הפלא הזה, שנוצר על גבי הנייר הלבן, החום והריק. אני מבקשת ללמוד את סוד ארגון הדף, הקומפוזיציה, את אפשרות הנחת הצבעים אלה ליד אלה, או על אלה. ללמוד את סוד הססגוניות ואת הרגע שבו הדף התעייף והצבעים אוטמים אלו את אלו ופח האשפה מחכה... "דויד ידידי טוען שאני מציירת כאילו מישהו רודף אחריי. נכון ולא נכון. כאשר רוצים לראות איך נוצרות הרמוניות, אפשר לראות רק איך הצבעים והצורות מדברים אחד עם השני ולי אין סבלנות לחכות עד שכולם ינוחו על הנייר ויתחילו בשיח ביניהם. לכן בחרתי בצורת הציור 'אלה פרימה'. "אחת מאהבותיי הייתה ועדיין לשבת ולרשום בחיק הטבע וכך נולדו ציורי עטי הפיילוט שמוצגים בתערוכה, תוך שהמצאתי טכניקה חדשה של מריחת הטוש באצבעותיי וכך יצירת תנועה בענפי העצים, למשל. בהליכותיי, באין עמי כלי ציור, אני מצלמת ומעלה את הנופים על מסך המחשב והם שוב לנגד עיניי, שוטחים מולי את חידותיהם, רק חסרות הרוחות בצמרות העצים". תודה לצוות מתנ"ס קצרין. כתבה: עדה בארי סימוניץ, אוצרת התערוכה הנכם מוזמנים להגיע לגלריה בהיכל התרבות קצרין כפרה של עוונות  עשרת הימים הנוראים (סליחה על הדרמטיות, לא אני בחרתי את השם) דווקא לא נוראיים בכלל  א שתף אתכם שחקרתי קצת ולפי המקורות, יש רק שני ימים נוראים (מהמילה יראה) והם ראש השנה - יום הדין על השנה הקודמת ויום כיפור - בו נחתם הדין לשנה שהחלה. אבל אנחנו מדינה של לארג'ים אז למה רק שניים, אם אפשר עשרה? בשבוע האחרון, בעיקר התארחתי ואכלתי ושוב אכלתי ושוב אכלתי. בוא נגיד שלא סתם צום יום כיפור מגיע ישר אחרי ראש השנה. בצום הקרוב, אני אהרהר בבחירות שקיבלתי בעבר, במי שהייתי כשקיבלתי אותן ואם אני עומדת מאחוריהן גם היום. אזכיר לעצמי שמותר לעשות שגיאות, שחשוב לתקן ושחובה ללמוד מהן.  האם פגעתי באנשים כי התנהלתי מכעס? איך הגבתי כשפגעו בי ולמי בחרתי לסלוח? זו עבודה פנימית וחיצונית, בין האדם למקום ולחברו. אפשר לומר שאצלי ה"בין אדם לחברו" ו"בין אדם למקום" יושב על אותו משקל, מהסיבה הפשוטה שמבחינתי, אלוהים נמצא בכל אדם. כל אחד ואחת הם עולם ומלואו ולפעמים, אנחנו שוכחים כמה בסופו של יום אנחנו דומים ובסך הכול מנסים להבין את החיים האלה. מהמקום הזה מגיעה אליי המון חמלה לסובבים אותי, גם לאלו הפחות נעימים שבהם ורק משם, מגיעה אליי חמלה כלפי עצמי.  הצום והתפילות הן תיקון המעשים מול אלוהים. בקשת סליחה היא תיקון עוולות לסובבים אותנו, אך לא פחות חשוב לסלוח לעצמנו. על טעויות, בחירות שגויות וכישלונות. חשוב לקבל את עצמנו אחרי ולמרות הכול ולהפוך להיות יותר מכילים. בסוכות, כבר נפתח את הבית והלב לכל אושפיזין שירצה לשבת אתנו ונקבל הזדמנות ראשונה ליישם את השינויים לטובה שלקחנו על עצמנו לבצע. הרבה מילים גדולות זרקתי פה, אני יודעת, אין לי כוונה להתפלסף, או להרצות לאף אחד. משתפת נטו מהשיח הפנימי שלי, בתקווה למצוא אוזניים מכילות. ככה או ככה, תודה על ההקשבה. שיהיה גמר חתימה טובה וצום קל לצמים אלונה קוטלז׳, קצרין טור אישי