עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ט׳ תשרי תשפ״ו | 1.10.25 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 36 | גמר חתימה טובה " איך אתה רואה את השכן שלך?" - השאלה הזו מרחפת מעלינו בכל יום כיפור, אבל השנה היא צורבת במיוחד. בין אם מדובר בשכן לבניין, בעמית לעבודה, או בשכנינו הלאומיים - השאלה זהה: האם אנחנו רואים את האחר כפי שהוא, או כפי שהיינו רוצים שיהיה? האם אנו מכירים בו כאדם שווה ערך, או שמא אנו מביטים בו מלמעלה? יום הכיפורים מזמן אותנו להכרה כואבת: אולי הסיבה שאנחנו נתפסים שוב ושוב לא מוכנים היא שאנחנו פשוט לא רואים את האחר. המלמד שלא הקשיב לתלמיד מסופר על רבי יעקב מליסא, בעל "נתיבות המשפט", שפנה אליו איכר פשוט וביקש עצה בסכסוך גבולות עם שכנו הגוי. הרב, בחוכמתו, ייעץ לו על בסיס דיני שכנות וחשיבות השלום. כעבור זמן חזר האיכר, פצוע ומוכה. "רבי", אמר בכאב, "ניסיתי לדבר אתו על צדק ושלום, אך הוא אינו מעוניין בצדק שלנו. בעיניו, כל ויכוח על גבול הוא המשך של סכסוך עתיק יומין על עצם נוכחותנו כאן". הרב שתק ארוכות ולמחרת אמר לקהילתו: "למדתי לקח גדול. נתתי עצה על בסיס מה שאני מכיר מהתלמוד, אך לא שאלתי מה השכן באמת חושב ומרגיש. חשבתי שכל אדם רוצה צדק ולא הבנתי שלכל אחד הגדרה משלו למילה. זו לא חכמה - זו יוהרה. התורה מצווה 'ואהבת לרעך כמוך', אבל קודם ." ַ ע ֵ ר ָ צריך לדעת מי הוא ה חטא הראייה מלמעלה הטעות של הרב היא הטעות של כולנו. אנו מניחים שאנו יודעים מה "נכון" ו"הגיוני" עבור כולם. על השכן הרועש נאמר: "אם רק נסביר לו בנימוס, הוא יפסיק". על העמית שמתנגד לנו נחשוב: "הוא פשוט לא רואה את התמונה הגדולה". כך אנו נוהגים גם עם שכנינו הלאומיים: "אם רק נראה להם את היתרונות הכלכליים של השלום, הם יבינו". אבל מה אם השכן פשוט לא מתחשב? מה אם לעמית יש סדר עדיפויות אחר? ומה אם שכנינו מבינים היטב מה אנו מציעים - והם פשוט לא רוצים את זה? החטא המרכזי שלנו, כיחידים וכאומה, הוא שאנו מביטים על האחר "מלמעלה למטה". לא מרוע, אלא מתחושת עליונות שקטה - שאנחנו "יודעים יותר", "מבינים יותר", "מתקדמים יותר". כשהאויב אומר לנו במפורש שהוא רוצה להשמיד אותנו, אנו פוטרים זאת כ"רטוריקה פרימיטיבית". אך מה אם זוהי בדיוק המציאות כפי שהוא רואה אותה? הציווי "ואהבת לרעך כמוך" אינו "ואהבת לרעך כשהוא יהיה כמוך", אלא כפי שהוא עכשיו, עם עולם הערכים, סדר העדיפויות והבנת המציאות שלו. השוויון המחייב של יום כיפור ביום כיפור, כולם שווים לפני ה'. עשירים ועניים, חכמים ופשוטים. זוהי הכרה מתישה ומחייבת: מתישה, כי היא דורשת מאתנו לוותר על תחושת העליונות הנוחה; ומחייבת, כי היא תובעת מאתנו לראות בכל אדם - גם במי שמאיים עלינו - בן אנוש שווה לנו. זה לא אומר להסכים אתו, או לוותר על האינטרסים שלנו. זה אומר לראות אותו כפי שהוא באמת. עשרות שנים אחרי שהחזרנו את סיני למצרים תמורת שלום, חשבנו שהם יבינו שנדיבות "משתלמת" יותר מעימות. אך ההנחה שהם חושבים כמונו היא שהובילה אותנו לטעויות. לכבד את ההיסטוריה, התרבות והאינטרסים השונים שלהם - זו לא פחדנות, זו ראייה מפוכחת. ביניים: התשובה כהכרה בגבולות הידע התשובה האמיתית מתחילה ביכולת לומר בכנות: "לא יודע". אנו יכולים להיות גאונים בטכנולוגיה, מבריקים בכלכלה ומצוינים בניהול מלחמה - ועדיין לא להבין דבר על המוטיבציות של אדם אחר. ידע על האחר אינו מגיע רק מדוחות מודיעין, אלא מהקשבה צנועה ומהכרה למה אנחנו לא רואים את האחר? החטא המרכזי שלנו, כיחידים וכאומה, הוא שאנו מביטים על האחר "מלמעלה למטה". לא מרוע, אלא מתחושת עליונות שקטה - שאנחנו "יודעים יותר", "מבינים יותר", "מתקדמים יותר" מילותיו של בלעם, "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", הפכו לברכה, כי הן מתארות מציאות שניתן לחיות אתה בכבוד. אין פירושן בידוד, אלא הבנה עמוקה של ייחודיותנו ושל האתגרים שלנו. זהו עם שאינו מנסה לכפות את ערכיו יום הכיפורים מזמן אותנו להכרה כואבת: אולי הסיבה שאנחנו נתפסים שוב ושוב לא מוכנים היא שאנחנו פשוט לא רואים את האחר. מחשבות לערב יום כיפור על שוויון, הבנה ותשובה אמיתית משולחנו של יו״ר המועצה הדתית קצרין גיא אדרי, קצרין >>