עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ אלול תשפ ‪'‬ ח | 21.8.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 18 אבל לכולם יש! טלפון חדש, נעליים שכולם נועלים, או עוד משהו ש"כולם כבר קנו". דווקא המשפט שכל הורה מכיר יכול לפתוח עם הילדים שיחה אחרת לגמרי על רצונות, בחירות וכסף י ש משפט שהורים מכירים היטב: "אבל לכולם יש." לכולם יש אייפון חדש. לכולם יש את הנעליים האלה. כולם נוסעים. כולם הולכים. ורק אני לא. כשהילד שלנו עומד מולנו ואומר את זה, הדיון כבר מזמן לא עוסק רק בנעליים, או בטלפון. כי מולנו עומד ילד שרוצה להרגיש שייך. אנחנו? אנחנו צריכים לקבל החלטה. לפעמים, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו ובוחרים לקנות. לפעמים, אנחנו יכולים - ובוחרים שלא. לפעמים, ההוצאה פשוט לא מתאימה כרגע. שלושת המצבים האלה הם שיעור מצוין על כסף. לא מזמן שקל." רק. 300 שמעתי נער אומר להורים שלו: "אבל זה רק שקל יכולים להיות "רק" עבור אדם 300 זו מילה מעניינת. כי אחד וסכום משמעותי מאוד עבור אדם אחר. הנה הזדמנות לשיחה שלא חייבת להתחיל ב"אין לנו כסף לזה". אפשר לדבר על בחירה. "אנחנו יכולים לקנות את זה. השאלה השקלים האלה." 300 היא אם זה מה שאנחנו רוצים לעשות עם זה הבדל קטן בניסוח, אבל גדול בהבנה. כי כסף הוא לא רק השאלה כמה יש לנו. הוא גם השאלה מה אנחנו בוחרים לעשות עם מה שיש. אפשר אפילו להעביר חלק מההחלטה לילדים. רוצה משהו יקר במיוחד? בוא נבדוק כמה הוא עולה. כמה כבר יש לך? כמה זמן ייקח לחסוך? אולי אנחנו נשתתף בחלק ואת השאר תשלים? פתאום הילד כבר לא עומד מול תשובת "כן", או "לא". הוא שותף בהחלטה. זהו אולי אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים ללמד ילדים על כסף: לא שכל מה שרוצים צריך לקנות וגם לא שצריך לוותר על כל מה שרוצים. אלא שבין "אני רוצה" לבין "אני קונה" יש מקום קטן לעצור ולבחור. המקום הזה הוא בדיוק המקום שבו מתחילה התנהלות כלכלית טובה. לא מזמן שמעתי נער אומר להורים שלו: "אבל שקל." רק. זו 300 זה רק שקל יכולים 300 מילה מעניינת. כי להיות "רק" עבור אדם אחד וסכום משמעותי מאוד עבור אדם אחר הדד-ליין ממריץ ב שבוע הבא, אני נפגשת עם בעל הדירה שלי, על מנת לחדש את חוזה השכירות. קבענו ליום שני, . הדבר היחיד שאני צריכה להביא 15:00 בשעה אלו צ'קים. זה במקרה גם הדבר היחיד שאין לי. זאת אומרת, אין מספיק. אז הזמנתי מהבנק פנקס חדש ועכשיו רק נשאר לאסוף אותו. כבר חודש, אני קובעת לעצמי בלו"ז לנסוע לבנק, באותיות בולטות, עם שלושה סימני קריאה וכבר חודש, אני דוחה את זה פעם אחר פעם. איכשהו תמיד היו עניינים דחופים יותר לטפל בהם. ביום ראשון, יהיה לי זמן, אבל הבנק, ברוב חוצפתו, סגור ולכן קבעתי תור ליום שני בבוקר. שוב אני משאירה דברים לרגע האחרון ועכשיו הכול יעשה בלחץ. קלאסי אלונה. לפעמים, אני מפחדת שאלוהים ֵ י יבחר ללמד אותי לקח דווקא ברגע כזה. שמשהו יקרה ובסוף לא יהיו לי צ'קים ולא אוכל לחדש חוזה. אני קצת בונה עליו שלא יעשה את זה. זו באמת לא אשמתי, גם פסיכולוגים מנוסים יעידו שיש אנשים שעובדים יותר טוב תחת לחץ. כאלו שהדד- ליין המתקרב מדליק במוח משהו שבשאר הזמן די רדום.  דחיינית מילדות מאז ומתמיד אני ככה, מוזמנות לשאול את אימא שלי. אני זוכרת שבכיתה ז', היינו צריכות להכין "עבודת שורשים". מתחילת השנה, דיברו אתנו על זה, למה זה חשוב, איך לגשת אליה ומה יכול לעזור לנו. זה באמת היה הנושא המדובר ביותר בשכבה שלי באותה שנה. אני זוכרת את ההרגשה הזו, מין כיווץ לא נעים מההבנה שכולם מסביבך בעשייה, חוקרים את המשפחה, נוברים באלבומים ישנים וכבר מדפיסים דפים. זה היה כיווץ חזק מספיק כדי לעורר אשמה, אבל חלש מכדי לגרום לי להתחיל. אז עשיתי את מה שכל תלמידה דחיינית עושה ושבועיים לפני מועד ההגשה, סיפרתי לאימא על העבודה. כשסיימה לנזוף בי על חוסר האחריות, פתחה את עבודת השורשים של אחותי הגדולה, פריבילגיות של אחיות קטנות, והתחילה לערוך - מלבד החלק הראשון שמתאר אותי, שנאלצנו לכתוב מאפס, גם לא כל המידע על המשפחה המורחבת היה רלוונטי. חלק התחתנו, חלק שינו מקצוע, חלק מתו. כמעט בכל לילה, ישבנו על המחשב שעות ארוכות. בסוף, הייתה עבודה. האם הייתה טובה? מי זוכר. אבל הייתה.  סיבה להתחיל אני חייבת לציין שזה השתפר עם השנים. הכיווץ התחזק. התבגרתי. את רוב המשימות, קטנות כגדולות, אני משתדלת לתעדף ולבצע במסגרת זמן נורמלית. כשניסיתי לרדת לשורש הבעיה, הבנתי שברוב המקרים, לא הייתי צריכה תאריך סיום. הייתי צריכה סיבה להתחיל.  לפעמים, זו הייתה ההבנה שאם לא אעשה את זה עכשיו, זה יישב לי על הראש אחר כך. לפעמים, פשוט הידיעה שבעוד כמה שעות, כבר לא יהיה לי זמן. לפעמים, זו הייתה מחויבות למישהו אחר, כמו, למשל, בעל דירה שמחכה לצ'קים שלו. לא הדוגמה הכי מחמיאה, אבל הבנתן את הרעיון. העניין הוא להפוך את המשימה ממופשטת למוחשית. למרות שכנראה כל חיי אשחק עם המזל, את הדברים שחשובים לי באמת אני מספיקה לעשות ובזמן. כמו, למשל, לכתוב את הטור שלי. שבת שלום רונית סימני רואת חשבון ויועצת לכלכלת משפחה, מעבירה קורסים והרצאות לבני נוער, חיילים בנושא חינוך פיננסי והתנהלות כלכלית נכונה מדברים כסף medabrimkesef@gmail.com אלונה קוטלז׳, קצרין טור אישי