עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ז ‪"‬ כסלו תשפ ‪'‬ י | 20.11.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 62 מ תי בפעם האחרונה עשיתם משהו רק בשביל עצמכם? לא בשביל הילדים, לא בשביל בן או בת הזוג, לא בשביל העבודה ולא כי מישהו ביקש? פשוט כי רציתם... כבר שנים שאני מדברת בבית על החלום שלי לצאת לבד לטיול במזרח, לטיול הגדול שלא עשיתי אחרי הצבא. זה היה אחד מאותם החלומות שהסתובבו אצלי בראש. ידעתי שיום אחד, בזמן הנכון, הוא גם יתגשם. היעד המקורי שנה. אבל 30 היה הודו. כי לשם נסעו צעירים תרמילאים לפני עם השנים, כשהילדים שלי התחילו להסתובב בעולם ולשתף בחוויות שלהם, תאילנד קסמה לי יותר. גם נסעתי עם מזוודה ולא עם תרמיל. אם כי היעד הבא כבר מסומן: וייטנאם ואחר כך, הודו. תדעו לכם, ברגע שמתחילים לטייל במזרח, זה ממכר. אומנם כבר טיילתי בעולם. הייתי בפריז וגם ברומא, ביוון, בקפריסין, באמסטרדם, בבלגיה ובעוד כמה מקומות, אבל יש משהו במזרח שלא דומה לשום דבר אחר. אולי הצבעים, הריחות, האנשים, הקצב, ואולי פשוט התחושה שהגעת לעולם אחר, רחוק. התוכנית הייתה לצאת לכבוד המעבר 20 לגיל חמישים, חמישים זה הרי ה- החדש... אבל אז הגיעה המלחמה, הבן היה במילואים והחלום שוב נדחה. בסיום שנת האבל על אבא שלי, כשהמלחמות קצת נרגעו, הבן הצעיר שנפצע כבר התאושש ונולד לי נכד מתוק, הרגשתי שהגיע הזמן. החיים הרי לא מחכים. לפעמים, צריך פשוט להחליט. לקח לי קצת זמן לקנות את הכרטיס. מסביב היו מעט רעשי רקע: למה לבד? למה לא בקבוצה? אולי עם חברה? אולי עם האיש? אבל אני ידעתי שאני לא מחפשת רק טיול, או חופשה בחו"ל. הייתי זקוקה למסע עם עצמי. לקצת חופש, לקצת לבד, להזדמנות להתמודד עם השדים והפחדים, לעבד משהו מהטראומות של השנים האחרונות ובעיקר - לנשום. קופיפי ערב אחד, אחרי הליכה ארוכה, אזרתי אומץ וקניתי כרטיס, עם קונקשן באבו דאבי. אם כבר לצאת מאזור הנוחות, אז עד הסוף. רק שהקונקשן הזה סיפק לי גם סיבות לדאגה. איך אסתדר לבד במעברים? האם אדע לאן לפנות באמצע הלילה? מה אם אלך לאיבוד ואפסיד את הטיסה? כדי להקל על עצמי את המסע, סגרתי מראש גם את בתי המלון ואפילו את המונית הראשונה. הבכורה שלי הייתה מורת הדרך. בשלב מסוים בחיים, הילדים שלנו הופכים להיות אלה שמלמדים אותנו איך העולם עובד. אחרי חודשיים של המתנה וציפייה, וסיפור "פליי דובאי" באמצע, הגיע היום הגדול. ארזתי מזוודה, קצת כבדה, יש לומר. אם יורשה לי לתת עצה למי שמתכנן טיול לבד: אל תעשו את הטעות שלי. לא צריך כל כך הרבה בגדים! מבאס להסתובב לבד בעולם עם מזוודה כבדה ולטיול שכזה לא צריך באמת הרבה בגדים. בסך הכול, יצאתי לשבועיים, לא כמו הצעירים שיוצאים לחודשים. כי בכל זאת, אני כבר לא בת עשרים ועדיין לא בפנסיה. אבל השבועיים האלה עברו לי ביעף. נחתתי בפוקט, וחיכתה לי המונית לקח לי קצת זמן לקנות את הכרטיס. מסביב היו מעט רעשי רקע: למה לבד? למה לא בקבוצה? אולי עם חברה? אולי עם האיש? אבל אני ידעתי שאני לא מחפשת רק טיול, או חופשה בחו"ל. הייתי זקוקה למסע עם עצמי האומץ להיות לבד בקצה האחר של העולם החיים הרי לא מחכים. הטיול הגדול שלא עשיתי שנה. הלכתי על 30 אחרי הצבא יושב לי כבר תאילנד. ברגע שמתחילים לטייל במזרח, זה ממכר יעלי אליה מדי yaelicafe@gmail.com העבודה, הילדים ומה שביניהם

RkJQdWJsaXNoZXIy NzYwMzky