עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ז׳ תשרי תשפ״ז | 18.9.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 60 גמר חתימה טובה נתינה זו קבלה לתת זה מרגיש מכל הלב. לקבל? מרגיש לא כל כך נוח. מדוע הנוהג לתת, מסרב לקבל? מדוע הוא מונע את הנאת הנתינה, מאותו אדם שרוצה להעניק לו? ל מה זה מרגיש לא כל כך נוח לקבל? האם זה לא משאיר את עניין הנתינה כאינטרס גמור, אם הנותן לא יודע גם לקבל? שהרי הנותן, נותן כי הוא נהנה מהנתינה.  כי היא משמחת לו את הלב ומעניקה לו ערך חיים. אם כך,  מדוע הנוהג לתת, מסרב לקבל? מדוע הוא מונע את הנאת הנתינה, מאותו אדם שרוצה להעניק לו?  זה מזכיר לי מקרה שקרה אצל אבא שלי בגמ"ח לפני כמה שנים. מדי שבוע, אבא שלי מחלק קרטונים של פירות וירקות למשפחות נזקקות. פעם אחת, הגיע מישהו שנתמך בגמ"ח והציע לו סט צלחות. אבא שלי הודה לו וסירב. שבוע לאחר מכן, הוא חזר שוב ושוב הציע לו את אותו סט צלחות. אבא שלי הסביר לו שיש לו בבית מספיק צלחות ושבאמת אין לו צורך בהן. ככה אותו אדם חזר כמה פעמים, עם אותו סט צלחות. באחת הפעמים שזה קרה, נכח ברחבת הגמ"ח רב שהיה מגיע לעזור לאבא שלי. הוא הביט מהצד ולא התערב. כשאותו אדם עם הצלחות פנה לדרכו, אותו רב ניגש לאבא שלי ושאל אותו: "תגיד, אתה נהנה מכל חלוקת הירקות שאתה עושה כאן?"  אבא שלי חייך ואמר לו: "בטח! זה משמח לי את הלב ויותר מזה אני אגיד לך, זה מציל לי את החיים כל יום". הרב אמר לו: "אם כך, מדוע מנעת מהאדם הזה לחוות את זה גם?" מאותו היום, אבא שלי נשבע לעצמו שלא משנה מה יציעו לו, גם אם זה הדבר הכי לא שימושי עבורו בעולם, הוא ייקח. רק מעצם ההבנה העמוקה הזאת, כמה הנתינה, שהיא בעצם גם קבלה, משמעותית עבורנו.  כמה מצילת חיים היא יכולה להיות. ובהמשך לזה, מישהו צריך סט צלחות? "הלוואי שהיו מדברים אתי על כסף, כשהייתי ילד" מ עניין לחשוב על זה לרגע: רובנו למדנו לקרוא, לכתוב, לרכוב על אופניים ואפילו לנהוג, אבל כמעט אף אחד לא באמת לימד אותנו לדבר על כסף. כסף היה נושא למבוגרים בלבד, משהו שמדברים עליו בלחש, בדלתות סגורות. אבל כסף הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של כולנו ואין סיבה להירתע מלדבר עליו הפתיחות ובטבעיות גם בבית האמת? לא צריך לפתוח הרצאה כדי להתחיל. השיעורים הכי טובים קורים דווקא ברגעים הקטנים של היום-יום. כשמשלבים את נושא הכסף בשיח המשפחתי, מעניקים לילדים ולבני הנוער כלים מעשיים שילוו אותם לאורך כל הדרך אל עבר עצמאות כלכלית בוגרת. הדרך לעשות זאת אינה דורשת הרצאות מורכבות, אלא חיבור פשוט ומהנה לשגרה. אפשר להתחיל כבר בקניות השבועיות בסופרמרקט. שיתוף הילדים בשיקולים שמאחורי הבחירות שלנו - למה העדפנו מוצר מסוים, איך השווינו מחירים בין אריזות שונות, או מדוע ויתרנו על מותג יקר לטובת חלופה משתלמת. זה מלמד אותם שקניות מבוססות על מחשבה מתוכננת ולא על פזיזות. "אבל לכולם יש" דרך מצוינת נוספת היא היכרות עם עולם המטרות והחיסכון. בין אם מדובר בילדים צעירים, שחולמים על כדורגל או על ערכת לגו ובין אם בבני נוער, שחוסכים לשיעורי נהיגה, טלפון חדש, או טיול עם חברים - הגדרת יעד ברור ובניית תקציב להשגתו מעניקות להם תחושת מסוגלות ואחריות. למידה על ביצוע סקר שוק קצר לפני הרכישה מראה להם שיש להם יכולת להשפיע על התוצאה. מילה נוספת ששווה לאמץ בבית היא "תקציב". כשעולה בקשה לרכישה חדשה, במקום להנחית סירוב, אפשר להסביר את הדברים דרך סדרי עדיפויות: "יש לנו תקציב מסוים לבילויים החודש; אם נבחר ללכת היום לסרט, בסוף השבוע, נעשה פעילות כיפית שלא עולה כסף". עם ילדים צעירים יותר, אפשר לתרגל את הרעיון דרך משחקים מוכרים כמו מונופול, או פשוט לחלק יחד תקציב דמי כיס קטן לחיסכון, פינוק ומתנה. לבסוף, כשהילדים מגיעים עם בקשות מהסוג של "אבל לכולם יש", או "ראיתי בפרסומת", זו הזדמנות נפלאה לעודד צרכנות נבונה וסקרנית. שאלה קטנה אחת כמו: "האם זה באמת משהו שצריך עכשיו?" מעודדת אותם עצמם לחשוב, לבדוק ולדייק את הרצונות שלהם. כשאנחנו פותחים את הדלת לשיח פתוח, רגוע ונעים על כסף, אנחנו לא רק עוברים יחד את הקניות הבאות בשלום - אנחנו מעניקים לדור הצעיר מתנה לחיים. נועם בן אלי, קצרין בין מילה לחופש רונית סימני רואת חשבון ויועצת לכלכלת משפחה, מעבירה קורסים והרצאות לבני נוער, חיילים בנושא חינוך פיננסי והתנהלות כלכלית נכונה מדברים כסף medabrimkesef@gmail.com