עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ז׳ תשרי תשפ״ז | 18.9.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 62 גמר חתימה טובה ז ה טור לבנות גילי ולבני זוגן. אני מתנצלת מראש בפני שאר קוראי הטור, אם כי ממליצה לכם להמשיך לקרוא. יכול להיות שזה אפילו יעזור לכם להבין כמה דברים... כבר שנים רבות, שאני משתפת אתכם כאן על חיי. סיפורים, אירועים, עבודה, ילדים ועוד כל מיני. לא פעם, אני שומעת מקוראים שהם שמחים להזדהות עם מה שאני כותבת ולדעת שהם לא לבד. בשבוע שעבר, הזכרתי כאן את גיל המעבר ומעלליו. מישהי שפגשתי בסופר התעניינה במה שעובר עליי ומה אני עושה עם זה ואמרה שאצלה זה בול אותו דבר. הגעתי למסקנה שאף אחד לא ממש דיבר אתי ולימד אותי על הורות, על בגרות ובטח שלא על גיל המעבר. תמיד שמעתי נשים שמספרות על גלי החום שמביא אתו הגיל וזהו. כשהגיעו גלי החום, מיד ידעתי לזהות. אני בגיל המעבר. רק שבדיעבד גיליתי שגלי חום הם כנראה החלק היחיד שקיבלתי עליו עדכון מראש. רגע לפני שאני ממשיכה, אומר שזה טור קצת חשוף. או מאוד חשוף. התלבטתי לא מעט אם לכתוב אותו. בכל זאת, אני פוגשת אתכם בשבילים, בכינוסים ובעגלות הקפה. יש גבול לכמות המידע שהייתי רוצה שתדעו עליי, אבל החלטתי לשתף. כי אם זה יעזור למישהי, או לבן זוגה, שפתאום יבין קצת יותר טוב מה קורה לה, החשיפה שווה את זה. בגוף ובנפש לכולנו השנים האחרונות היו לא פשוטות. זה התחיל בקורונה, המשיך במלחמה, ובין לבין, היו לי גם כל מיני עניינים משלי ובטח גם לכם. אנחנו עוד לא ממש יכולים להגיד שסיימנו עם כל זה. מצבי הרוח שלי, כמו של רבים, היו בעליות ובמורדות, בהתאם לרוח התקופה. חשבתי שזה הגיוני וברור. נעזרתי בפלאי הרפואה כדי לאזן את מה שצריך והמשכתי בחיי. יום אחד, בעודי מטיילת בקניון, ביום כיף של קניות ובילויים, מצאתי את עצמי בוכה. ממש בוכה. לא קרה שום דבר רע באותו יום. להפך. היה יום מושלם. לא שמעתי משהו מעציב, אבל הבכי פשוט לא נעצר. פתאום, ממש נבהלתי. מה עובר עליי? חשבתי שאני משתגעת. אולי חטפתי איזה דיכאון? אולי קרה לי משהו? בלי לגלות לאף אחד, הלכתי לרופא המשפחה. מבוהלת ממש, סיפרתי לו על התופעה. הוא הרגיע אותי, הציע שאולי כדאי ללכת לפסיכיאטר, או לטיפול, אבל גם אמר שאולי מדובר בכלל בתופעה של גיל המעבר וכדאי לפנות לרופא נשים. "מה קשור?", שאלתי שאלת תמה. לא אלאה אתכם בכל שיחתנו, אבל כשיצאתי ממנו, פגשתי את האחות. שיתפתי אותה בכל מיני דברים שעוברים עליי, בגוף ובנפש והיא הציעה לי, בלי שאמרתי לה בכלל מה דעתו של הרופא, ללכת לרופא נשים. בשלב הזה, כבר שאלתי את עצמי למה לעזאזל לא ידעתי שקיימות תופעות כאלה? למה אף אחת לא סיפרה לי שגיל המעבר יכול להגיע גם עם בכי לא מוסבר, שינויים במצב הרוח וכל מיני הפתעות שהגוף והנפש מחליטים לשלוף בלי להודיע מראש? פניתי לרופא נשים, לאחר שקיבלתי עליו המלצות. סיפרתי לו על מעללי החיים, והוא שאל אם ארצה הורמונים. אמרתי שכן, לאחר שערכתי כמובן בירור. יצאתי מצוידת במרשם, אבל עדיין מבולבלת ולא ממש רגועה מהתופעה המוזרה הזאת של הבכי הלא מוסבר. כאילו היקום החליט לעזור, כמו שהוא יודע לעשות ולתת לי גם הסבר וגם כתוביות בעברית, " תוכנית 11 עלתה ב"כאן על גיל המעבר. פתאום גיליתי שאני ממש, אבל ממש, לא לבד. גיל המעבר הוא תופעה מוכרת ויש נשים רבות שחוות שינויים בגוף ובנפש, כולל בכי שמגיע בלי סיבה ברורה ולא תמיד מבינות מה קורה להן. אני מודה, היה משהו מאוד מרגיע בלגלות שאני לא משתגעת. אני פשוט בגיל המעבר. הנה, גיליתי לכם סודות כמוסים על חיי. כדי שלא תדאגו, אוסיף שבינתיים טיפלתי בעניין בעזרת הרפואה ואני כבר לא בוכה סתם בלי סיבה. מצבי הרוח שלי בעיקר בעלייה ואני מקווה להישאר שם. אם יש כאן מישהי שקוראת את זה ומזהה את עצמה, או בן זוג שקורא ומתחיל להבין פתאום כמה דברים... אז אולי בשביל זה בדיוק היה שווה לי להיות קצת חשופה. כי מסתבר שגיל המעבר הוא לא רק גלי חום. לפעמים, הוא גם מגיע עם דמעות בלי מוסברות וכמו לכל דבר בחיים גם לזה יש פתרונות... אז עכשיו כשהסוף טוב, הכול טוב... כבר שנים רבות, שאני משתפת אתכם כאן על חיי. סיפורים, אירועים, עבודה, ילדים ועוד כל מיני. לא פעם, אני שומעת מקוראים שהם שמחים להזדהות עם מה שאני כותבת ולדעת שהם לא לבד עוברת אני בגיל המעבר. בדיעבד גיליתי שגלי חום הם כנראה החלק היחיד שקיבלתי עליו עדכון מראש. מה עם כל השאר? יעלי אליה מדי yaelicafe@gmail.com העבודה, הילדים ומה שביניהם