עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ אב תשפ ‪'‬ ג | 17.7.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן סהר הדר זיו כ נראה שלא תמצאו אותן באף אפליקציה רשמית של ניווט וגם לא במפות התיירות הרגילות. חנויות היד השנייה של הגולן פועלות כבר שנים כסוג של סוד מקומי, שמועה שעוברת מפה לאוזן, בין יודעי דבר בלבד. החללים האלו שונים מאוד זה מזה, חלקם מרחבים מעוצבים ומלאי סטייל בוטיקי וחלקם מקלטים שהוסבו וקיבלו חיים חדשים. אפילו שכל חנות היא מיוחדת ושונה מהשנייה, דבר אחד אפשר לומר על כולן - החנויות האלו הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות הצריכה והאופי של אנשי הגולן. המספר העצום של החנויות באזור, נקודות שונות, 20 המגיע כיום לכמעט מעיד על משהו עמוק באופי של הקהילות בגולן. המהפכה צמחה כולה מהשטח, מתוך הקהילה עצמה ומהדחף של התושבים לעשות שימוש נכון בשפע ובחפצים שמסתובבים בבתים שלהם. כבר לא רק למי שאין לו התדמית המיושנת, כאילו חנות יד שנייה מיועדת רק לנזקקים, כבר מזמן עברה מהעולם. היום, קנייה ביד שנייה היא בחירה סגנונית ואידאולוגית, לצד הרצון לחסוך בעלויות המחיה של כולנו. מעבר לכסף, מדובר בחוויה. יש ריגוש מסוים בכניסה למקום בלי לדעת מה תמצאו בו, לנבור בריכוז בסלסלות ולצאת עם חולצה ייחודית שיושבת בול, כלי מטבח וינטג', או ספר שכבר מזמן לא תמצאי בחנות ספרים. ההנאה בקנייה היא מעצם החיפוש והגילוי. "עבורי זה כבר מזמן לא רק עניין של חיסכון, אלא סוג של התמכרות", מספרת קונה קבועה בחנויות האזור. "הידיעה שאני יכולה למצוא פריט ייחודי, איכותי, שמישהו אחר כבר לא צריך, מייצרת חוויית קנייה אחרת לגמרי. אני לא הולכת לחנות כדי לקנות בגד, אני הולכת לחפש אוצר. הפריטים הכי מיוחדים ושווים בארון שלי הגיעו מחנויות יד שניה. יש משהו מאוד מרגש בחוויה שמצאת משהו שהוא בול" מאחורי הקלעים של הררי השקיות השאלה הראשונה שעולה, כששומעים על עשרות נשים שמקדישות את הזמן שלהן, שבוע אחר שבוע, להתנדבות מול ערמות של בגדים וחפצים, היא פשוט - למה? התשובות של המתנדבות בשטח מראות שהמניעים מגוונים, כמו החנויות עצמן. עבור חלקן, מדובר בהמשך ישיר לפרויקטים ארוכי שנים של חסד. שנה, שבו 15 "היה לי פרויקט של כ- אספתי בקבוקים ופחיות מכל המושב לאיש חסד מחיספין, שחילק את הפדיון לנזקקים", מספרת אוריה מיונתן, שהקימה את חנות "אוצרות" במושב. "כשהפרויקט הזה נעצר, הגיתי את אותו רעיון של צדקה ואקולוגיה שהניע אותי לפתוח את החנות".  במקרה אחר, המרחב המקומי נולד כפתרון פרקטי. "המקום התחיל באיסוף תרומות לפתחון לב", מספרת לילך מ"הארון השיתופי", בנווה אטי"ב. "ברגע שהם הפסיקו להגיע אלינו ולאסוף את השקים, החלטתי לפתוח מקום שישמש את המושב. באופן אישי, אני מרגישה שזה עוזר לשחרר בגדים שסתם תקועים בארון כי אולי יום יבוא ואלבש אותם... עכשיו, יש סיכוי שמישהו אחר ייהנה מהם. ככה יש תחלופה של בגדים כל הזמן, בלי לקרוע את הכיס ולזהם את הסביבה".  לצד החזון הסביבתי, והרצון לייצר אלטרנטיבה שפויה לתרבות הצריכה, יש גם מניע פרקטי ומשפחתי מבריק של שיתוף: "כמעט כל הבגדים שלנו בבית, מבוגרים וילדים, מגיעים מהחנות", משתפת עמליה מ"היד השלישית", ברמת טראמפ. "במקום להחזיק במחסן בבית ארגזים על ארגזים של בגדים, ששומרים מעונה לעונה ומילד לילד, החנות היא המחסן שלי. ילדים אחרים זוכים ליהנות מהבגדים, כשאני לא משתמשת בהם. לפעמים, אמצא אותם בחזרה במדף, כששוב אהיה זקוקה להם, או שאמצא אחרים, אפילו טובים יותר".  לא תחנה בדרך לפח בחנויות כמו "מלמלה", שבקיבוץ אפיק, הצרכנות הנבונה הזו מתרחבת אפילו ליצירה מקומית: "בבוטיק יש תכשיטים בעבודת יד שנעשים מחומרים ממוחזרים - נייר, קפסולות קפה ועוד", מספרת יפית. "מתוך מחשבה על מפת האוצרות: מהפכת היד השנייה שצמחה בגולן חנויות היד השנייה של הגולן פועלות כבר שנים כסוג של סוד מקומי, שמועה שעוברת מפה לאוזן, בין יודעי דבר בלבד. כבר מזמן, לא רק לנזקקים יד שנייה בגולן ב"יגוד בבני יהודה היד השלישית רמת טראמפ