עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ סיון תשפ ‪'‬ כ | 5.6.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 14 "העסק קיים כבר מעל חמש שנים. מגיעים אליי ילדים, בני נוער וקשישים, מגיל שבע ועד , מכל האזור. אני מעניק גם ליווי לתזונה 80 נכונה באונליין. אני מאמין שמי שמתאמן בצורה איכותית, עם תכנית שמותאמת לו ומשלב תזונה טובה ונכונה, מצליח להגיע לתוצאות. אני מאמין באימון אישי ואיכותי, המשולב בתזונה נכונה". "להתאמן חזק, לאכול נקי - מהו המוטו שלך בחיים? שווה תוצאות". "את תחילת היום, אני איך נראה יום שישי שלך? מנצל לסיכום השבוע בסטודיו. ביום שישי, אני מאפס את הלו"ז והעדכונים בעסק, שולח לכל הלקוחות את התכנית השבועית שלהם, עובר על דו"חות ונתונים ומשתדל בצוהריים לסיים את העבודה והעשייה ולהתפנות לבת הזוג, למשפחה ולחברים". "זה מאוד משתנה. מה כוללת ארוחת השבת שלכם? אומנם המוצא המשפחתי שלי הוא רומני, אבל שולחן השבת שלנו מגוון וטעים. יכולה להיות ארוחה מסורתית במגוון טעמים, עם קציצות דגים ובשר. בשישי האחרון, למשל, גלגלתי סושי עם סלמון, אינטיאס ועוד ויצא מושלם". "לשחק כדורגל וליהנות מזה". זיכרון ילדות משבת "השקט". מה הכי כיף בשבת שלך? "בשנים האחרונות, יצא לי לקרוא מעל המלצה על ספר ספרים בנושאי התפתחות אישית, ניהול ושיווק. אני 400 ממליץ על הספר 'נשימה', של ג'יימס נסטור. נשימה היא הדבר הכי בסיסי בחיים ומסתבר שרוב האנשים לא באמת יודעים לנשום נכון. חשוב מאוד ללמוד לנשום וזה גם אחד הדברים שאני מלמד את המתאמנים שלי. "ספר נוסף שאני ממליץ עליו הוא 'הסוד' - ספר חובה, ששינה לי את כל התפיסה לגבי מה שאפשר להשיג בחיים". "עם דונלנד עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? טראמפ, כדי לשמוע ממנו על ההתמודדות עם משברים ועל הדרך שבה הגיע למעמדו". "אני מאוד טוטאלי מה אתה עושה בשעות הפנאי? בעבודה שלי ויש לי מטרות גדולות שאני חותר להשיג, אבל אני תמיד מוצא זמן למשפחה, לבת הזוג, לאימונים, ולמשחק טניס, או פאדל". "את הטבע, הנוף והרוגע". מה אתה הכי אוהב בגולן? "להיות בריא ומאושר". מה אתה מאחל לעצמך? יעלי אליה מדי << טל בולוקן מאליעד אוויר לנשימה השבוע, לא היה לי. לא קראתי, לא ציירתי. היו ימים מלאי חברים ועשייה וזה באמת מבורך, אבל בסוף, לא ממש עשיתי משהו בשביל עצמי ה שבוע, לא היה לי זמן לנשום. אם כבר, אז נשימות מהירות ושטחיות מהפה, כמו אחרי ספרינט. לצורך העניין, הטור הזה נכתב בדקה התשעים והוא גם הדבר היחיד שכתבתי כל השבוע. עכשיו, כשאני חושבת על זה, גם לא קראתי בכלל, או ציירתי. בגדול, היו ימים מלאי חברים ועשייה וזה באמת מבורך, אבל בסוף, לא ממש עשיתי משהו בשביל עצמי.  אני חושבת על תחילת יוני, לפני שנה. הייתי אז לקראת סוף הטיול הגדול שלי, בדיוק עברתי מהודו ליוון. אני יודעת, זה נשמע מוזר וזה בהחלט היה כך. הרציונל שלי היה ליצור מעין "נחיתה רכה" במעבר מהעולם שחייתי בו במזרח חזרה אל הארץ. יוון נראתה לי כמו מקום טוב לעשות את זה, גם אירופית וגם יחסית זולה. בשלב הזה של הטיול, להיות לבד הפך להיות המצב הטבעי. כן, המשכתי לפגוש אנשים, אי אפשר להימנע מזה וגם לא ניסיתי, אלא שפשוט תמיד חייכתי, הקשבתי והמשכתי הלאה לבדי. היום, המציאות שלי אחרת לגמרי. יש כל כך הרבה משימות לבצע, כל כך הרבה אנשים לרצות.  זמן לבד לא נעים להודות, אבל אחרי הטיול, הרגשתי כאילו הבנתי הכול. מסע של שמונה חודשים לימד אותי הרבה על העולם ועל עצמי - גיליתי כמה אני אוהבת להיות לבד וביחד עם זה, גם מי האנשים שאני הכי אוהבת ושעושים לי טוב. פתאום, דווקא האיזון בין שני הדברים הוא הדבר שהכי פחות ברור לי.  איך מסבירים לאנשים שקרובים אלינו שאנחנו צריכים זמן לבד? כבר לא לגיטימי פשוט לכבות את הטלפון לחמישה ימים ואז לומר סליחה, הייתי עסוקה בכול ובכלום. כשזה במדינה אחרת, זה נסלח, אבל בישראל, זה לא תופס. כולם עמוסים ולכולם יש שגרה ועבודה ותחביבים, אז מה אני כל כך מיוחדת שאני צריכה זמן לעצמי? בכנות, אני לא יודעת איך לענות על זה. לא משנה מה הטיול לימד אותי, מיום ליום, אני מבינה כמה עוד יש ללמוד.  יש משפט שאני אוהבת שאומר שאנחנו לא שואלים שאלות כדי למצוא תשובות, אלא כדי למצוא עוד שאלות. השבוע הזה, היה דוגמה טובה בשבילי לניהול לא נכון של משאבים. רוב הזמן, לא הייתי בשליטה ולא ידעתי איך לעצור. נכון לעכשיו, אני יודעת שאני צריכה זמן ושקט ואולי כרטיס לכיוון אחד. סתם... בריחה היא אף פעם לא הפתרון. פשוט איאלץ לנסות שוב בשבוע הבא והפעם להצליח לנשום מהאף. שבת שלום אלונה קוטלז׳, קצרין טור אישי