עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

13 | שישי בגולן | 25.9.26 | י״ד תשרי תשפ״ז ושני, בלימודי תקשורת ותרבות, אותם סיימתי בהצטיינות. עבודת הגמר שלי לתואר השני הייתה ניתוח ופענוח רשתות החסד והצדקה בקצרין. הנושא והתיאורים זכו להתפעלות רבה בין המנחים, הודות לכך זכיתי בציון הגבוה בתואר". "ארץ הגולן" עוד לפני קצרין - מאיפה את מגיעה? ספרי קצת על הבית שבו גדלת והדרך שעשית עד שהגעת לגולן , להורים יוצאי 1946 "נולדתי בשנת גרמניה, בקיבוץ מעין צבי ואני בוגרת הלינה המשותפת. מאז ילדותי, ציירתי והעליתי תפאורות לחגים בקיבוצי. כך הגעתי ללימודים במגמת מורים לאמנות בסמינר 'אורנים' ולאחר מכן, המשך בבית הספר הגבוה לציור – 'קלישר ', בו שימשתי אף כמורה. אל תחום 1 העיצוב הגעתי במקרה, לאחר מלחמת יום כיפור, במפעל למוצרי נוי בקיבוצי וכנראה הצלחתי... "אריאנה הרן-הכהן, אז עורכת הביטאון 'איגרת' של איחוד הקבוצות והקיבוצים, קראה משהו שכתבתי לראשונה בחיי לעלון בקיבוצי והודיעה לי שמקומי ככתבת ומעצבת בעיתון התנועה. לאחר התלבטות, עזבתי את ההוראה וכשחנה זמר, אז עורכת 'דבר', קראה אחת מכתבותיי, היא הזמינה אותי להיות כתבת בעיתון הארצי. כך, במקרה, הגעתי אל תחום העיתונאות ודרכה גם להיכרות עם ראשי התנועות והמזכירים, בהם גם ניסים שהיה לבעלי ואבי שלושת ילדיי ושמעון שבס". אחד הפרקים המעניינים בסיפור שלך הוא העיתונות המקומית. איך הגעת לעריכת "ארץ הגולן”, מי עמד מאחורי העיתון ואיך בכלל הפיקו עיתון מקומי באותן שנים - הרבה לפני מחשבים, אינטרנט ורשתות חברתיות? "באותה תקופה, 'ארץ הגולן' היה אחד הגופים המשותפים לשתי המועצות בגולן, כמו גםמחלקות הרווחה, המוזאון, פינוי האשפה, המתנ"סים ואחרים. משרדי המועצות שכנו בצפיפות בבית קומות ברחבת שיזף. מכונת הכתיבה הכדורית היחידה במקום התפנתה עבורי רק לאחר שהמזכירות סיימו יומן. כשהקלדתי שם לראשונה, קרא יהודה ראובן ז"ל לכל העובדים לראות איך 'דניאלה מקלידה בלי להסתכל'... הייתי היחידה עם 'הקלדה עיוורת' בקצרין. את 'ארץ הגולן' הקלדתי והדבקתי על נייר מילימטרי, ציירתי אותיות ועיטורים ביד וכך הובא לדפוס הראשון בקצרין 'לפיד הגולן', לאחר שעבר את עיניהם הבודקות של ראשי המועצות וסגניהם, בהדפסת שחור-לבן ושני צבעים בשער". מה היה תפקידה של העיתונות המקומית בקצרין ובגולן של אותם ימים? "העיתונות המקומית הייתה 'ארץ טעם' ִ הגולן' לבדו, עיתונות מאוד 'מ ואני ניסיתי ככל יכולתי להציג בה את פניה המגוונים של החברה בגולן, יוזמת דיונים בין המגזרים השונים, כולל הדרוזים, שעליהם עשיתי את סדרת הכתבות הגדולה אי פעם עבור 'דבר השבוע'. אומנם עיתונות מ'טעם', אך הודעתי לראשי המועצות שהאוכלוסייה תראה את פניהם בתקשורת המקומית לא יותר מפעם בשנה והם נענו בשמחה. לפי אמונתי, גם היושבות בטיילת 'נווה' בקצרין יוכלו לראות את עצמן בעיתון, שהאוכלוסייה תפגוש את עצמה מקרוב וגם את פני עברה, אף עתידה, באמצעות העיתון. לכן יזמתי סדרה של כתבות בנוסח 'הייתי מספר שלוש של משאית אשפה', 'של פקח עתיקות'. בלילות, התלוויתי למתנדבים של המשטרה, מג"ב, פקחי רשות שמורות הטבע, לסייר האזורי, לנהגי המועצה ועוד. "יוזמה נוספת היה שימוש במקומי יחידה כעיתונאית בגולן לתיקון עוולות >> "במהלך זמני הלא-פנוי, למדתי בלילות ובשבתות באוניברסיטה הפתוחה לתארים ראשון ושני, בלימודי תקשורת ותרבות, אותם סיימתי בהצטיינות. עבודת הגמר שלי לתואר השני הייתה ניתוח ופענוח רשתות החסד והצדקה בקצרין" בתקופת המאבק על הגולן דניאלה שאול עם מיכל ועובד על הכתפיים, לובשת את הסוודר שיוצר בסריגי לילי, המפעל שהקימה משפחת שרף בקצרין קצרין של פעם. תמונה מארכיון הגולן הסטיקר הראשון שדניאלה עיצבה למאבק והסטיקר האחרון עם ניצחון המאבק