עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ ו אלול תשפ ‪"‬ ט | 28.8.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 28 לצמוח מהכאב השנה, תיפתח באליעד - מכינת "הארבעה", לזכר ארבעת הלוחמים משה לייטר, יוסי הרשקוביץ, סרגיי שמרקין ומתן מאיר ז"ל, שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" ע ם פתיחת מחזור הפעילות החדש של המכינות הקדם-צבאיות, תיפתח השנה באליעד - מכינת "הארבעה", מבית "מרכז מעשה", רשת מכינות "ניצוץ" ומשרד הרווחה והביטחון החברתי. המכינה הוקמה לזכר ארבעת הלוחמים משה לייטר, יוסי הרשקוביץ, סרגיי שמרקין ומתן מאיר ז"ל, שנפלו במלחמת "חרבות ברזל", במטרה להפוך את זכרם ואת הערכים שאפיינו אותם לעשייה חינוכית וחברתית. התוכנית, שתימשך עשרה חודשים, מיועדת לקראת שירות צבאי או 18-20 לצעירים בגילי לאומי-אזרחי משמעותי. החניכים יעברו תהליך אישי וקבוצתי, הכולל פיתוח מנהיגות ומסוגלות אישית, חיזוק הביטחון והמשמעת, הכנה פיזית ומנטלית ורכישת מיומנויות חיים. לצד אלה, ישתלבו בעבודה חקלאית, התנדבות ופעילות קהילתית בצפון, אימוני כושר, ניווטים, מסעות ולימודי זהות ומנהיגות. יעקב הרשקוביץ, אביו של יוסי ז"ל, אמר כי מטרת המכינה היא להצמיח דור של צעירים השואלים קודם כול "מה אני יכול לתת למדינה?" ולחנך לאחריות, אהבת הארץ, התנדבות ורעות. ראש מכינות "ניצוץ" ב"מרכז מעשה", דינה בר חמא, הוסיפה כי המכינה נולדה מתוך הכאב ומתוך הבחירה לצמוח ממנו ולהפוך את זכר ארבעת הלוחמים לתרומה, התפתחות והצמחת דור המנהיגים הבא. כדי להחליף ולא ללכלך. אני הגעתי חודש לפני המשפחה, כי הייתי צריך להתארגן על המינימרקט ואשתי עוד עבדה במרכז. באמצע החורף, סוף סוף חיברו את החשמל". איך שחיברו את החשמל, מנחם החליק לבור. עד אז, הם היו רגילים ללכת עם פנסים. "לא היו מפעלים ומספיק מקומות עבודה באזור. הייתי קונה 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב' ומחפש מי מחפש עובדי ייצור, מסתובב, מגיע למפעלים ומספר להם על קצרין. הייתי ממש מגרד עבודות". אחיו של מוטי עופר, שלום בלייר, שהיה מנכ"ל היקב ואחד ממקימי אל-רום, היה מגיע לסייע להם לארגן ולהתגבר על הקשיים. "באחד מימי חמישי, אני ומוטי לקחנו אותו הביתה והרכב החליק. כולם זוכרים לי את זה. זו הייתה התאונה הראשונה בקצרין". להתרגל לשקט , הגיעו הטלפונים הראשונים. הביאו קרון וחיברו 1978 באמצע טלפונים לבתים ולעסק. במקביל, התחילו סוף סוף לסלול כבישים ומדרכות. "אז התחלנו להרגיש עיר". ההתחלה הייתה רובע "גמלא" ומשם, הגיעו שלבים נוספים. קצרין גדלה. "אני זוכר היטב שבהתחלה לא יכולתי להתרגל לשקט. גדלתי בנתניה, עיר תוססת ורועשת. בגולן היה שקט. המעבר מנתניה לקצרין היה מעבר לעולם אחר. היה צריך להתרגל לשקט". למרות הקשיים והדרך הלא פשוטה, בסופו של דבר, מנחם נשאר כאן. כיום, הוא עובד ב"שופרסל" בקצרין. הוא מרגיש את סגירת המעגל היפה של החיים: האיש שהקים את המינימרקט הראשון בקצרין עובד היום בסופרמרקט. "אני אוהב את המפגש עם האנשים. עכשיו, יש המון לקוחות ותמיד אהבתי להיות בעשייה". אחרי כל השנים האלה, כשהוא מסתכל על קצרין של היום, הוא מחייך ומרגיש חיבור עמוק לעיר ולתושבים. רגע לפני סיום שיחתנו, הוא מבקש להדגיש: "היו תקופות שדיברו על פינוי. אני אף פעם לא האמנתי שיהיה. אמרתי לכולם שלא יהיה כלום, שהגולן יישאר שלנו לתמיד, יגדל ויתפתח ותראי איזו עיר יפה יש לנו היום, מאז ולתמיד". יעלי אליה מדי >> קצרין של פעם קצרין 49 בת משפחת אסיף מכינת הארבעה באליעד