עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ ניסן תשפ ‪'‬ ט | 27.3.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 34 | חג פסח שמח ואביב פורח החלת החוק, היו לי סמכויות של מעין קצין מטה בממשל הצבאי, לעניינים האזרחיים. כך הייתי מעורב בהקמת קצרין מראשיתה, ובהקמת המועצה המקומית ומינויו של סמי לראש המועצה. את סמי בר לב הכרתי עוד כשהיה קצין מטה לארכיאולוגיה, עוד לפני שהוקם הגרעין של קצרין ועוד לפני שדובר על הקמת קצרין. חשבו שהישיבה זמנית משרד השיכון מינה את מנחם הייט להקים את קצרין. אומנם הוא היה מינוי פוליטי, כאיש מפלגת העבודה, אך הוא היה בחור טוב והגון. הוא ישב בנצרת, היה בצוות ההקמה שהקים את העיר. הוא בנה את הבניינים הראשונים. עשה עבודה טובה. במשרד השיכון, ואולי גם במפלגת העבודה, רצו שהוא יכהן כראש המועצה. אני סברתי שלא נכון שבראש המועצה יעמוד אדם שאינו תושב המקום. מיניתי לתפקיד את סמי בר לב, איש המקום. היה לי לא נעים ממנחם, שכני, אבל הייתה צריכה להתקבל החלטה מקצועית. לאורך כל השנים, היו ויכוחים על מקומה של ההתיישבות בגולן, וכך גם בנוגע לקצרין. חלק מן הממשלה ומן הפקידות לא ראו את הגולן כאזור שתיתכן בו התיישבות קבע. חשבו שהישיבה שלנו היא זמנית, שאין סיכוי שנשאר שם, ולא רצו "לזרוק" את הכסף. אלמלא הנחישות של המתיישבים, זה לא היה הולך. נאלצתי להילחם לאורך כל השנים למען יישובי הגולן ולמען קצרין (והאמת שלא רק למען הגולן, אלא גם למען ההתיישבות היהודית בגליל, כמו גוש משגב). בשל תמיכתי, קצרין החליטה לתת לי אזרחות כבוד. רצו להעמיד אותי לדין על קבלת טובת הנאה... החלטנו על קצרין כשנכנסתי לתפקיד, לא הייתה תכנית מתאר לאזור הצפון. תכנית המתאר האחרונה הייתה עוד מזמן הבריטים. בתכנית הבריטית היה סעיף של הממונה על המחוז, יש לו סמכות להתיר בנייה על שטח שאינו קטן מדונם, שישמש לצרכי מגורים באזור. תכנית המתאר שלנו כבר הייתה בתכנון, אך עיכבתי אותה ככל שיכולתי, בגלל הגולן ומשגב. שני האגפים האלה של הצפון, לא יכלו להיכנס לתוך המכונה הגורסת של כל הוועדות המחוזיות, המערכות הבירוקרטיות, התלונות וכד'. תמיד שלפתי את הסעיף הזה, כדי שתהיה לי הסמכות להחליט ולבנות. בתוקף הסמכות הזאת, משרד השיכון יכול היה לבנות בלי כל הפרעות וכנ"ל המנהל לבנייה כפרית. הגיעו למסקנה טבעית שיש להקים מרכז עירוני שייתן שירותים לכל המרחב הכפרי - חינוך, נהל וכן ִ שירותים פיננסיים, בריאות, מ הלאה. על הרעיון הזה התחלנו לבנות את קצרין. בני יהודה וחיספין נתנו שירותים משניים, אך אנו החלטנו על קצרין. שם הקמנו את המפעלים. כשראו שהרעיון של קצרין מתפתח, חברת "דלק" רצתה להקים תחנה בקצרין. הם ביקשו שנשקיע עבורם כספים. הסכמתי לכך, בתנאי שהמועצה המקומית תהיה שותפה באחוזים. המועצה קיבלו כסף רב מההכנסות של הדלק. כשקצרין החלה להתפתח הייתה בעיה. כל היישובים העירוניים שמצפון לראש פינה - חצור הגלילית, צפת, קריית שמונה, היו חלשים. הם העלו חשש, שהקמת מרכז עירוני חזק בגולן ישפיע עליהם. היו ויכוחים. היישובים בגליל לא התנגדו בגלוי להקמת קצרין, אך הפעילו לחצים פוליטיים רבים למנוע את חיזוקה, מחשש שהדבר יבוא על חשבונם. למשל, הם התנגדו להקמת מרכז לכיבוי אש בקצרין. ראש פינה רצתה שהמרכז יקום בה. כנ"ל לגבי מרכזים חינוכיים, תעשייתיים ומסחריים. הם שאלו למה להביא מפעלים לקצרין, כשבחצור יש קושי? היו ויכוחים רבים והיה צורך להפעיל לחץ פוליטי רציני כדי להעביר תקציבים וסיוע להקמת קצרין. השיקול שלי היה מעבר למוניציפלי. זה היה שיקול לאומי - שמירת הגבול המזרחי כך שיכלול את הגולן בישראל, באמצעות חיזוק ההתיישבות עם מקורות משיכה ליהודים לעלות לגולן. זאת הייתה המטרה של קצרין, לצד מתן שירותים להתיישבות הכפרית בגולן, כולל הכפרים הדרוזיים. הזהות הדרוזית בנושא הכפרים הדרוזיים, היה לי קרב קשה עם אריק שרון בנושא תעודות הזהות, לאחר חוק הגולן. שרון, שר הביטחון, התעקש על כפיית תעודות הזהות לדרוזים בגולן. אני התנגדתי. התנגדתי כי הכרתי את הדרוזים, הייתי אתם בקשרים. בהתחלה, ניסיתי ליצור את הקשר דרך הדרוזים בארץ. השייח' אמין טריף עלה למעלה. הם אמרו לו שהגבול שלו הוא הנהר. הוא הבין ויותר לא עלה. ישבתי כמה פעמים אתם והיה לי ברור שכפיית תעודות הזהות תהיה למלחמה גדולה ומיותרת, שלא תעזור לנו בכלום. הצעתי שנודיע לדרוזים שהם זכאים לתעודת זהות ומי שרוצה מוזמן לבוא ולקחת. כך הרוב היו לוקחים את התעודה, בלי מאבקים ומלחמות. כשלא הצלחתי לשכנע את שרון, הלכתי לבגין. הוא כבר לא היה במיטבו. הוא הקציב לי שבועיים להגיע לפתרון מוסכם עם הדרוזים. למחרת, נפגשתי עם השייח' המרכזי של הדרוזים בגולן, יחד עם מומחה לדרוזים ממשרד הדתות. דיברנו והגענו להסכמות. השייח' הסכים להצעה שמי שרוצה ייקח תעודת זהות באופן פרטי, ואנשי הדת לא יפריעו לו ולא יפגעו בו. חזרתי לנצרת, למחוז, ונאמר לי שאלוף הפיקוד, דרורי, צלצל. דרורי ביקש ממני לפגוש אותו מהר, לא לטלפון. באתי אליו. מצאתי בפיקוד את כל הצבא והמשטרה. זו כבר הייתה שעת לילה, ונאמר לי שבחמש בבוקר הצבא ייכנס לכפות על הדרוזים את תעודות הזהות. אמרתי להם: "אתמול בגין נתן לי שבועיים, מה אתם עושים?" כך עבד שרון. השעה הייתה שתיים בלילה. התקשרתי לעזריאל נבו, המזכיר הצבאי של בגין. סיפרתי לו מה קורה, ביקשתי שיעשה משהו. אחרי שעה, הוא חזר אליי ואמר שאינו יכול לעשות כלום. השאר היסטוריה. מה השגנו? הדרוזים מקבלים מאתנו את כל השירותים ומפגינים בעד אסד... מי שהיה הקיצוני ביותר בעד כפיית תעודות הזהות היה יוסי גינוסר, מפקד השב"כ בצפון. היה בינינו עימות קשה. סילקתי אותו ממשרדי. אמרתי לו שאינו שב"כ אלא נ.ק.וו.ד... << דברים שרציתי לומר היה צורך להפעיל לחץ פוליטי רציני כדי להעביר תקציבים וסיוע להקמת קצרין. השיקול שלי היה מעבר למוניציפלי. זה היה שיקול לאומי - שמירת הגבול המזרחי כך שיכלול את הגולן בישראל, באמצעות חיזוק ההתיישבות