עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ ניסן תשפ ‪'‬ ט | 27.3.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 42 | חג פסח שמח ואביב פורח א ם תנחתו השבוע ממאדים, היישר אל תוך בית ישראלי ממוצע, סביר להניח שתחשבו שהגעתם למחנה עבודה. בימים שלפני החג, אנשים מקרצפים פאנלים בשעות הקטנות של הלילה, שואבים אבק מתוך חריצים נסתרים של ספות, מרוקנים ארונות ונופלים מהרגליים מרוב עייפות. אחרי שסיימנו את עבודת הפרך של הניקיונות, מגיע ליל הסדר עצמו. בניגוד לכל ארוחת חג ממוצעת, שבה אנחנו פשוט יושבים, אוכלים ונחים, ליל הסדר דורש מאתנו עבודה מוקפדת: קוראים טקסט ארוך, אוכלים כמויות מדויקות של מצה ומרור בזמנים קצובים, מקפידים על הסבה ונשארים ערים עד השעות הקטנות של הלילה. בשיאו של הערב התובעני הזה, אנחנו מכריזים חגיגית: "זמן חירותנו". הסתירה המטלטלת שמרחפת מעל ליל הסדר דורשת בירור: למה חג החירות דורש מאתנו כל כך הרבה עבודה ומשמעת? ולמה אנחנו חוגגים את החופש שלנו דווקא עם מצה, שמוגדרת כ"לחם עוני" ועם מרור שמעלה לנו דמעות בעיניים? האם ככה נראית חירות? צינוק של זהב כדי לענות על כך, אנחנו צריכים להגדיר מחדש מהו חופש. התרבות המערבית המודרנית מוכרת לנו אשליה שחופש משמעותו אפס מחויבויות. לפי התפיסה הזו, האדם החופשי ביותר הוא זה ששוכב על ערסל באיזה אי בודד, ללא בוס, ללא משכנתא וללא כללים. אבל המציאות, כפי שכולנו יודעים, עובדת אחרת. קחו, למשל, את התגלמות העושר המודרני. רק לאחרונה, כשאילון מאסק שבר שיאים בלתי נתפסים והוכתר לאיש העשיר בתבל, הוא פרסם ברשת החברתית משפט שתפס את העולם בהפתעה: "מי שאמר שכסף לא יכול לקנות אושר, באמת ידע על מה הוא מדבר". האדם שיש לו הכול, שיכול לקנות כוכבי לכת, להטיס חלליות ולשלוט בכלכלות שלמות, מודה שהכסף לא גואל את הנפש. הוא יכול לחיות בארמון ולשלוט באימפריה, אבל להיות טרוד, מזיע, לא ישן בלילות ומשועבד לחלוטין לאגו, לתקשורת וללחצים אדירים. הנפש שלו כלואה בצינוק של זהב. מנגד, כולנו פגשנו פעם את אותו אדם פשוט שעובד קשה למחייתו, אבל חוזר הביתה עם שיר בלב. הוא יושב עם משפחתו לארוחת ערב צנועה, מביט בילדיו ועיניו בורקות מאושר. במבחן התוצאה: הראשון הוא עבד מודרני לאימפריה של עצמו והשני הוא בן חורין מוחלט. בהלכות תשובה, הרמב"ם קובע יסוד אדיר: "רשות לכל אדם נתונה". הבחירה החופשית היא המנוע של המציאות. לא תמיד יכול האדם לבחור את הנסיבות של חייו, אבל הוא תמיד, בכל רגע נתון, שולט לחלוטין באופן שבו הוא מפרש אותן ומגיב אליהן. החירות האמיתית אינה השחרור ממעשים, או ממגבלות, אלא ההחלטה הפנימית שלנו מה לעשות אתם. הראי"ה קוק זצ"ל זיקק את התובנה הזו למשפט אלמותי: "עבד שרוחו מלאה חירות - יכול להיות בן חורין ובן חורין שרוחו מלאה עבדות - הוא העבד האמתי". כלומר, החירות היא קודם כול מצב תודעתי. גאולה פנימית יש סיפור חסידי מפורסם על תלמיד שניגש למגיד ממזריטש ושאל אותו שאלה קשה: "איך ייתכן שהתלמוד מחייב אותנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה? איך אפשר לשמוח, כשכואב?". המגיד לא ענה. הוא שלח את התלמיד אל עיירה נידחת, אל רבי זושא מאניפולי. כשהגיע התלמיד לביתו של רבי זושא, הוא נחרד. הבית היה מט לנפול, קר וריק ממזון. רבי זושא עצמו היה לבוש סמרטוטים וסבל ממכאובים, אך פניו האירו בשמחה עצומה. התלמיד שאל: "רבי, המורה שלי שלח אותי אליך כדי שתסביר לי איך אפשר לברך על הרעה בשמחה". רבי זושא הביט בו בפליאה גמורה ואמר: "אני באמת לא מבין למה המגיד שלח אותך דווקא אליי. מעולם לא חוויתי שום רע בחיים שלי. מיום שנולדתי, היו לי רק ימים טובים ומאושרים!". רבי זושא לא הכחיש את הדלות, או את הכאב הפיזי. הוא פשוט סירב לתת להם לנהל את עולמו הפנימי. הוא בחר לראות את הטוב ובכך הפעיל את החופש התודעתי המוחלט שלו. האדם לא יכול לבחור את הנסיבות של חייו, אבל הוא תמיד, בכל רגע נתון, שולט לחלוטין באופן שבו הוא מפרש אותן ומגיב אליהן. החירות האמיתית אינה השחרור ממעשים, או ממגבלות, אלא ההחלטה הפנימית שלנו מה לעשות אתם למה חג החירות דורש מאתנו כל כך הרבה עבודה ומשמעת? ולמה אנחנו חוגגים את החופש שלנו דווקא עם מצה, שמוגדרת כ"לחם עוני" ועם מרור שמעלה לנו דמעות בעיניים? האם ככה נראית חירות? משולחנו של יו״ר המועצה הדתית קצרין גיא אדרי, קצרין החופש לבחור בחופש - סוד החירות של חג הפסח >>