עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

43 | שישי בגולן | 21.5.26 | ו ‪"‬ סיון תשפ ‪'‬ ה לשמור על גבולות הארץ. הבניין המבוצר ביותר אפשר לקעקע ולערער במכשירי חבלה מתוקנים ומשוכללים, אולם כל כלי משחית לא יצלח על בני אדם עזי רצון ורוח, השומרים ומגינים על קדשי-חייהם ופרי עמלם". ההגנה המרחבית טבח השבעה באוקטובר העמיד את האקסיומה הבן-גוריונית במבחן. על פניו, אפשר לומר שפרדיגמת ההתיישבות הביטחונית קרסה לחלוטין. הקמת היישובים לאורך הגדר הפכה את התושבים בגבול עזה לבשר תותחים. הוכחה נוספת לכך היא הפינוי של יישובי הצפון, ואי החזרתם עד אחרי הפסקת האש עם לבנון. אם מזיזים את היישובים בזמן מלחמה, וכאילו אומרים להם: "אל תסתובבו לנו בין הרגליים", הרי שאין הוכחה גדולה מזו לכך שתפיסת ההתיישבות הביטחון אינה רלוונטית, אבד עליה כלח. אכן, שאלות מאתגרות. אך ככל שאני בוחן את הדברים ביושר, ומעמיד את אמונתי בהתיישבות הביטחון לחשבון נפש, מסקנתי חד משמעית – טבח השבעה באוקטובר הוכיח ביתר שאת את צדקת תפיסת ההתיישבות הביטחונית. יגאל אלון, שבעיניי הוא גדול האסטרטגים בתולדות המדינה, הוא מאבות תפיסת ההתיישבות הביטחונית. ) 1959 בספרו החשוב "מסך של חול" ( הוא כתב: "רשת יישובים צפופה, פרושה לעומק, מבוצרת כהלכה, חמושה במיטב הנשק החדיש ומאורגנת במערך הגנתי טריטוריאלי מוצק, עשויה לשמש מעין עומק אסטרטגי, כתחליף לעומק הגיאוגרפי שאינו קיים. יחד עם הערכת התקפיים א.ה.] =[ הכוחות האופנסיביים של צה"ל יש להביא בחשבון, כי אם הוא רוצה לקיים את היוזמה בידיו, או ליטול אותה לידיו, לא יכול להתפנות הגנתיים א.ה] =[ לתפקידים דפנסיביים מובהקים. ההגנה המרחבית, אם תהיה חמושה לא בנשק קל בלבד, אלא גם בנשק כבד, נשק נגד-טנקי לסוגיו, לרבות טנקים קלים משלה, עשויה להפוך את הארץ הארוכה והצרה לבלתי חדירה, או לפחות למערכת קיפודי- הגנה, בעלת כושר-בלימה גבוה, שתאט במידה מכרעת את התקדמות צבאו הממוכן או הרגלי (באזורי ההרים) של האויב ותגבה ממנו מחיר גבוה על כל צעד של התקדמות. אומנם לא יהיה, ולא יכול להיות, בכוחה של ההגנה המרחבית למגר את האויב, לפי שאין ממגרים צבאות בדרך דפנסיבית בלבד. אבל אין גם לנצח בלעדיה, באשר ייקל על האויב להתקדם ּ בהיעדרה על פני מרחבי הארץ וליצור עובדות מוגמרות, העלולות לזכות בהכרה בין- לאומית בטרם ייערך צה"ל להתקפת- נגד מכרעת. ...ללא הגנה מרחבית, המתבססת בעיקרה על ההתיישבות, היה נאלץ הצבא להפריש כוחות ניכרים לתפקידים דפנסיביים. צה"ל, שהוא קטן מצבאות ערב, המכתרים את ישראל מסביב, אינו יכול להתיר לעצמו החלשת כוחו האופנסיבי... עם כל הכבוד שהמחבר רוחש לצה"ל, ועם כל אמונתו בכוחו של זה, אין להוציא מכלל אפשרות גם הצלחות של האויב, אסטרטגיות וטקטיות גם יחד. פעולות יזומות או נגדיות של האויב עלולות לעתים לשבש את תוכניות צה"ל, לשלול ממנו את הניצחון המהיר והרצוי ולכפות על הארץ מלחמה ממושכת ומתישה יותר. גם במקרה ביש זה ומעין זה, צו עליון הוא לשמור על צה"ל ככוח בעל כושר אופנסיבי, ומכאן, שעיקר התוחלת לבלימת התקדמותו של האויב, או להאטתה, עד לבוא האופנסיבה הישראלית הנגדית, תהיה תלויה במידת חוסנה של ההגנה המרחבית, אשר תיעזר בכוחות של תגבורת, בעיקר של נשק מסייע ושל יחידות המסוגלות לגיחות, פשיטות ומכות-נגד מקומיות. הנה כי כן נמצא, שההגנה המרחבית, אף כי איננה עשויה לשמש תחליף לאופנסיבה, הרי קיומה הוא תנאי ליכולת של אופנסיבה יזומה או נגדית ישראלית". במילים אחרות - תפיסת ההתיישבות הביטחונית אינה מדברת רק על כך שאזרחים יחיו על הגבול ובעצם חייהם שם יינתן המענה הביטחוני. היא מדברת על אופן ההתארגנות של ההתיישבות הביטחונית במתכונת של הגנה מרחבית. מה שעמד למבחן בשבעה באוקטובר, לא היה התיישבות ביטחונית מן הסוג שעליה דיברו בן גוריון ואלון. אין התיישבות - אין ריבונות בעיניי, הפינוי הממושך בצפון היה שגיאה מדינית וביטחונית חמורה, עד כדי פשע נגד הציונות. אני יכול להבין פינוי בהול מפני חשש לפלישת חיזבאללה, כשצה"ל אינו ערוך. אחרי שבוע, נכון היה להחזיר התושבים לאדמתם ולבתיהם. לא אחרי שבוע? אחרי חודש. אחרי חודשיים. שנה וחצי?! מה שקרה בצפון, הוא שהקמנו בתוך שטח ישראל רצועת ביטחון, נקייה מאזרחים. בכך, למעשה, איבדנו את הריבונות. כי זאת לדעת, באין התיישבות - אין ריבונות. בהר דב, לאורך שנים, נמנעה כל נוכחות אזרחית ישראלית. היאחזות נח"ל שיאון לא אוזרחה אלא פורקה, לא אושרה פעילות חקלאית באזור, אזרחים לא הורשו לטייל באזור. הר דב הוא שטח בריבונות ישראל, אך אנחנו התייחסנו אליו כאל שטח צבאי, רצועת ביטחון. כשלא מימשנו את הריבונות, ההתנחלות היחידה בהר דב הייתה של חיזבאללה. במשך חצי שנה, עד השמונה באוקטובר, ראש ממשלת ישראל פחד להורות לצה"ל לסלק את הפולשים. אני מאמין, שאילו חיזבאללה היה מקים את המאחז ליד מטולה, או זרעית, אפילו ראש ממשלת ההתמכרות לשקט היה מורה לגרש את הפולשים. אבל בהר דב איבדנו, למעשה, את הריבונות. בפינוי ההמוני, הפכנו את כל אזור קו העימות עם לבנון, >> יגאל אלון: "...עיקר התוחלת לבלימת התקדמותו של האויב, עד לבוא האופנסיבה הישראלית הנגדית, תהיה תלויה במידת חוסנה של ההגנה המרחבית, אשר תיעזר בכוחות של תגבורת, בעיקר של נשק מסייע..." בהר דב, לאורך שנים, נמנעה כל נוכחות אזרחית ישראלית. היאחזות נח"ל שיאון לא אוזרחה אלא פורקה, לא אושרה פעילות חקלאית באזור, אזרחים לא הורשו לטייל באזור. הר דב הוא שטח בריבונות ישראל