עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ סיון תשפ ‪'‬ ה | 21.5.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 44 | חג שבועות שמח << דברים שרציתי לומר מראש הנקרה ועד שניר, לרצועת ביטחון. במקום רצועת ביטחון בלבנון – רצועת ביטחון בישראל! כך מאבדים ריבונות. במשך שנה, ניהלנו מלחמת חפירות ונמנענו מהכרעה. במקום להגן על היישובים, פינינו אותם. יתר על כן, לאורך השנה הזאת, ממשלת ישראל חתרה להסדרה עם לבנון. בינתיים, היישובים המפונים הופגזו. מנרה, מטולה ומרגליות כמעט חרבו. ואנחנו חיכינו. ומשפינינו אותם, החזית עברה אחורה, לאזור הקריות. תושבי אדמית התפנו לכפר מסריק והאש רדפה אחריהם לכפר מסריק. בסופו של דבר, אחרי שנה, עשינו את מה שנכון היה - 2023 לעשות לכל המאוחר בדצמבר מכת הפתיחה במבצע הביפרים והמהלך הגדול ששיאו חיסולו של נסראללה. גם זה קרה, רק אחרי הטבח במג'דל שמס, וכאשר עלה חשש שחיזבאללה עומד לעלות על מבצע הביפרים. הטענה שהפינוי הוכיח שאין תועלת ביטחונית בהתיישבות שגויה, כי הפינוי היה שגוי. יישובים לוחמים ההוכחה הגדולה לחשיבותה הביטחונית של ההתיישבות הייתה בדרום, בנגב המערבי, בשבעה באוקטובר. בבוקר הזה, צה"ל לא היה שם להגן - לא רק על היישובים, אלא על המדינה. מה היה קורה, אם לא היו היישובים? בתוך שעה קלה, האויב היה מגיע למרכזי האוכלוסייה הצפופים במרכז הארץ. במקרה כזה, הטבח היה בממדים גדולים לאין שיעור והיה קושי גדול לאין ערוך לעצור אותו. בבוקר הזה, הכול קרס. כשהכול קרס, מי הגן על המדינה? מי עצר את האויב? היישובים בנגב המערבי. זאת, למרות שבמשך שנים יובשו כיתות הכוננות, צומצם מספר הלוחמים בהם, צומצם מספר כלי הנשק שלהם, כלי הנשק לא היו ברשות הלוחמים, אלא בנשקיות. אגב, בצפון, שבו האיום היה גדול יותר, המצב היה חמור יותר. כלי הנשק של כיתות הכוננות נלקחו בכלל מהיישובים, לבסיסי צה"ל. בכל יישוב בגבול לבנון ובגבול סוריה, נשאר נשק אחד בלבד, של הרבש"ץ. אף על פי כן, בשבעה באוקטובר, הוכח למעלה מכל ספק: בן גוריון צדק: "כל כלי משחית לא יצלח על בני אדם עזי רצון ורוח, השומרים ומגינים על קדשי-חייהם ופרי עמלם". היישובים הותקפו בהפתעה גמורה. לא היה צבא שיגן עליהם. הם היו בנחיתות מספרית עצומה, במספר הלוחמים ובכלי הנשק. לא היה להם נשק זולת רובים אישיים. כיתות הכוננות המדוללות הללו ניהלו מלחמת גבורה, שבה הרגו אלפי מחבלים, הצילו את חייהם של אלפי ישראלים ובלמו את הפלישה ולא אפשרו לה להגיע למרכז הארץ. במקומות שבהם כיתות הכוננות היו קצת יותר מאורגנות, הן מנעו טבח ביישוב. בקיבוץ מגן, למשל, הרבש"ץ פעל בניגוד להנחיות והשאיר את הנשק בבתי הלוחמים. כך, כיתת הכוננות הצליחה לקפוץ ולבלום את האויב בלי שהצליח לחדור ליישוב. הלקח הוא, שאין ערוך לחשיבותה של ההגנה המרחבית ויש לחזק אותה באופן משמעותי. אילו בשבעה באוקטובר, בכל יישוב הייתה מחלקת הגנת יישוב, חמושה היטב בנשק אישי ומחלקתי ומאומנת היטב, המחבלים לא היו מצליחים לחדור לאף יישוב ולבטח לא לבצע הרג המוני כזה וחטיפה המונית כזו. לכן, יש לארגן את כל היישובים לאורך הגבולות כהגנה מרחבית. יש לראות ביישובים - יישובים לוחמים. יש לצייד את היישובים בנשק מחלקתי מלא, כולל נשק אנטי-טנקי, נשק צלפים, רחפנים, רימונים ואפילו נגמ"ש, או טנק. אם צה"ל החליט לאחרונה להוציא את נגמ"ש ה"אכזרית" משירות, למה הוא החליט לגרוס את הנגמ"שים, ולא למסור נגמ"ש כזה לכל יישוב ספר? אך הגנה מרחבית אינה רק כיתות כוננות או מחלקות הגנה יישוביות, כי אם גם יחידות אזוריות ניידות, המבוססות על לוחמים מן היישובים. ואכן, כחלק מלקח השבעה באוקטובר, צה"ל משדרג באופן משמעותי את ההגנה המרחבית. השאלה היא האם הלקח לא יישחק ויישכח, ככל שנתרחק מהשבעה באוקטובר. מתקפת נגד מקדימה ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. הלקח המשמעותי ביותר של מחדל השבעה באוקטובר הוא להיגמל מן ההתמכרות לשקט ולחזור לתפיסה התקפית, שבה היוזמה היא תמיד בידינו. אנו מחסלים את האיום לפני שיתממש ויוצאים למתקפת נגד מקדימה. שינוי זה הוא המהלך הנדרש לביטחון המדינה. אך תמיד יש צורך גם בהגנה על הגבולות. ובהגנה על הגבולות, מקומה של ההתיישבות הוא קריטי. זו המשמעות של התיישבות ביטחונית. באיגרת לחיילי צה"ל שכתב רפול, של צה"ל, 11 רפאל איתן, הרמטכ"ל ה- , נאמר: "... כאשר נשאלת 1981 ב- השאלה מדוע לא נחזיק במקומות חיוניים כוחות צבא, התשובה היא כי צבאנו הסדיר מצומצם בהיקפו ויעילותו נמדדת בניידותו, וכוחות המילואים צריכים להתגייס ולנוע להיערכותם המתוכננת מראש בצירי תנועה חופשיים, ושליטה עליהם היא תנאי לכך שהדבר הזה אכן יתבצע במועדו ובסדר. יישובי ההגנה המרחבית הם הצבא הסדיר המקומי. הם צריכים להבטיח שליטה, והם צריכים למנוע מהאויב שיבוש מערכותינו במקרה מלחמה. לכן, חיוניים ביותר מיקומם הטקטי בשטח, ציודם בנשק חדיש, אימון תושביהם למשימתם והפיכתם ליישובים מבוצרים כהלכה". טבח השבעה באוקטובר וחרפת הפינוי בצפון, מחייבים הפקת הלקח - חיזוק ההתיישבות הביטחונית. יש להקים רשת התיישבות צפופה לאורך הגבולות. יש משמעות ביטחונית רבה גם לפיזור אוכלוסין, למשל מול ירי מאסיבי של טילים בליסטיים מאיראן. התיישבות רבתי לאורך הגבולות עשויה להוות אתגר לאומי גדול לחברה הישראלית וליהדות התפוצות. אורי הייטנר, אורטל רפאל איתן: "... יישובי ההגנה המרחבית הם הצבא הסדיר המקומי. הם צריכים למנוע מהאויב שיבוש מערכותינו במקרה מלחמה. לכן, חיוניים ביותר מיקומם הטקטי בשטח, ציודם בנשק חדיש, אימון תושביהם למשימתם והפיכתם ליישובים מבוצרים כהלכה"