עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ ו אלול תשפ ‪"‬ ט | 28.8.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 46 ס פרו החדש של חיים באר, "לווייתן ברוח", שקראתי בהנאה רבה, הוא ספר מוזר. לא נתקלתי בשכמותו, וכנראה שלא אתקל בשכמותו. חיים באר מביא בספר זה את הארס-פואטיקה לשלמות. הספר הוא תיאור כתיבתו של הספר. העלילה היא כתיבתו של הספר והיא מושלמת כשהספר מושלם. אני מניח שגם חלק מאוהבי חיים באר וכתיבתו לא יתחברו לספר הזה. מן הסתם, באר ידע זאת בכתבו את הספר והוא מוכן לשלם את המחיר. המדור המיתולוגי שלו ב"דבר", בשנות השמונים, נקרא "מזיכרונותיה של הוא פרסם 2011 תולעת ספרים", ב- קובץ מתוך המדור בספרו "מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים". דומני שהספר הזה מיועד לתולעי ספרים, אולי הוא אפילו המדריך לתולעי ספרים. זה ספר למטיבי לכת, או מטיבי ספר, ספר שכולו אהבת הספרים והספרות. מחקר עומק בספר הזה, הוא מספר איך לפני כארבעים שנה, נתקל לגמרי במקרה, בספרון קטן ביידיש, שהיה מוסתר בתוך מהדורה של "ספר חסידים", שהיו לבאר שני עותקים ממנו, אך לשמחתו הוא מצא את העותק הקדום יותר ולכן הוא רכש אותו. בתוכו, נמצא ספרון ביידיש, של הסופר אופאטושו (יוסף אופאטושו, ) "יום ברגנסבורג". 1886-1954 באוטובוס מירושלים לביתו בר"ג (הסמוך לבית שבו גדלתי), הוא החל לקרוא את הספר. האוטובוס נאלץ לעצור בשל שריפה בהרי ירושלים ובאר ירד ממנו והמשיך לקרוא את הספר. לאחר מכן, הנוסעים המעוכבים הוזמנו לנגב חומוס באבו-גוש ושם הוא המשיך בקריאת הספר. כך החל רומן שלו עם הספר, שנמשך ארבעים שנה, שבו ניסה לעשות משהו עם הספר הזה. הוא ניסה לתרגם אותו לעברית (תרגום נוסף על זה של דב סדן), הוא חשב לכתוב עליו מסה ספרותית. בינתיים, לאורך השנים הוא חקר וחקר כל פרט ופרט שמופיע בספר, הנוגע לסופר, למד והתעמק ביידיש המערבית, של אנשי מרכז אירופה, אשכנז, בימי הביניים, השונה מזו של יהודי מזרח אירופה. תיקיית מחקרו על הספר הלכה והתעבתה ותפחה. בספר הוא מתאר באיזה עומק הוא חקר כל פרט ופרט שנתקל בו וכיצד בעבודה בלשית הגיע למקורות ההיסטוריים שעליהם הסתמך אופאטושו בספרו. דומה שבאר התאהב באופאטושו בעיקר בזכות אותו מחקר היסטורי יסודי שהוא עצמו ערך בדרכו לספרו. אגב כך, הוא מספר על שני תחקירים שהחל לעשות לצורך כתיבת רומנים שלבסוף לא כתב - האחד על חבורת "הנוקמים" אחרי השואה והשני על תוכנית "מצדה על הכרמל", של היישוב היהודי תחת החשש שארץ ישראל תיכבש בידי הנאצים. מצבות בתקרות ובמדרכות באר מנתח בספר גם את עצמו, ביחסו לגרמניה, שהיא הרקע לרבים מספריו, בעקבות הערה-נזיפה, שקיבל בשל כך, מחוקרת ששלח לעיונה את כתב היד של ספרו "צל ידו". הוא מתאר את יחסי השנאה-אהבה, דחייה-משיכה שלו לגרמניה. הדחייה היא כמובן בשל הנאציזם והשואה. המשיכה היא בשל היות גרמניה, במשך שנים, בירת התרבות היהודית המשכילה והתרבות העברית בתחילתה. הספר "יום ברגנסבורג" מתאר חתונה גדולה של בני גבירים בקהילה היהודית בעיר הגרמנית רגנסבורג, שעל גדת . המחבר 1519 הדנובה, לקראת פורים מתאר את השמחה הגדולה, ההוללות ואף הזימה, שאינן בדיוק הולמות את האופן שבו מצטיירת בעינינו תרבות שנה, אך היא מוכחת 500 יהודית, לפני בתחקיר שערך באר אחרי מקורות התחקיר שערך אופאטושו. בעיצומה של החתונה, בשיאה של השמחה, הגיעה פקודת גירוש ליהודי העיר ובתוך חמישה ימים, הם נאלצו לנטוש את העיר שבה חיו בתחושת ביטחון ורווחה, במשך מאות שנים. בית הכנסת של רגנסבורג נהרס, בית הקברות שלה נחרש, המצבות שימשו לבנייה ובעיר הן פזורות בתקרות, קירות ומדרכות. לאורך שנים, התחבט באר בשאלה - מה יעשה עם הספר הזה ועם התחקיר עליו, ולא פעם כמעט הרים ידיים ונטש. נקודת המפנה הייתה הזמנה שלו כאורח הכבוד לכנס על גרמניה בספריו של חיים באר, שנערך לא פחות ולא יותר - בעיר רגנסבורג. הוא נסע לשם עם רעייתו ובנוסף להשתתפותו בכנס, החל במסע האובססיבי שלו בעיר, בעקבות הקהילה היהודית העתיקה ובעיקר בעקבות המצבות הפזורות בה. היה זה הראשון משלושה מסעות שלו לעיר, שבהן התחקה, בין השאר, אחרי המצבות, ואמר עליהן קדיש ו"אל מלא רחמים" לזכר הנספים, שכבודם וזכרם חולל. הדרך ללמוד ספר קראתי את הספר בעניין רב ובהנאה מרובה. נהניתי להתאהב עם באר ביצירתו של אופאטושו ובעיקר >> תיקיית מחקרו על הספר הלכה והתעבתה ותפחה. בספר הוא מתאר באיזה עומק הוא חקר כל פרט ופרט שנתקל בו וכיצד בעבודה בלשית הגיע למקורות ההיסטוריים שעליהם הסתמך אופאטושו בספרו ספר חד-פעמי "לווייתן ברוח", ספרו החדש של חיים באר, אינו פתיחה לז'אנר ספרותי חדש. מעולם לא נתקלתי בספר כזה וכנראה שלא יהיו עוד כמוהו. חד-פעמי אורי הייטנר, אורטל uriheitner@gmail.com דברים שרציתי לומר