עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ ו אלול תשפ ‪"‬ ט | 28.8.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 48 << דברים שרציתי לומר להתחקות עמו אחר מקורותיה. דומני, שאחד המסרים של באר, אולי המסר המרכזי, בספר הזה, הוא: כך ראוי לקרוא ספר. כך נכון ללמוד ספר. כך יש להעמיק בספר. לדוגמה: בספרו של אופאטושו מתואר דיאלוג בין שניים מגיבורי הסיפור. כותב באר: "בניסיון לרדת לחקר האמת, או למצער לנסות ולברר מה אמת ומה בדיה ספרותית, בדיאלוג הקצר שניהלו ביניהם פישל ובחור הישיבה המקומי, הגעתי למסקנה שעליי לבחון תחת זכוכית מגדלת כל אחד ואחד מפרטי המידע שהשניים פיזרו .) 80 אגב אורחא בתוך שיחתם", (ע' כך הוא אכן עשה, ופירט זאת בספר. מאמרי הביקורת על הספר קטלו אותו על "טרחנות", על עומס מידע, על חוסר מיקוד, על אסוציאטיביות קיצונית. אבל זו מהותו של הספר ובעיניי - זה יופיו. הוא אינו ספר שווה לכל נפש, הוא אינו מחניף לקוראיו, הוא אינו מנסה לעשות להם את החיים קלים. הוא מראה להם איך הוא מעמיק בספר ואיך ראוי, בעיניו, להעמיק בספר. אז מהו הספר? רומן? ממואר? מחקר היסטורי? מסה ספרותית? באר עצמו תוהה, ואינו מספק תשובה, לא לעצמו ולא לקוראים. "... עדיין לא ידעתי מה עתיד להיום טיבם ביום שבו אקרב אותם זה לזה. האומנם יקרם עליהם עור מלמעלה ורוח תבוא ותיפח בהם חיים והם יהיו לספר, או שמא הם ימשיכו להיות לא יותר מאשר אותיות פורחות באוויר ודפים נישאים ברוח ותו לא? או שמא עליי להתמקד דווקא בחיפוש תשובה מניחה את הדעת לשאלה שאיננה מרפה ממני, מיום שאני נותן את חילי לטקסט תמוה זה ההולך ונכרך בהתמדה מסביב לנובלה של אופטאטושו, והיא: האומנם יש לטקסט מעין זה שאני עמל על כתיבתו, טקסט שהוא ספק חטיבת פרוזה, ספק ממואר, ספק יומן קריאה, ספק סיפור מסע, בניין אב בספרות? כלומר, האם כבר קיים במציאות מעין אבטיפוס שיכול לשמש לו כעין דוגמה ומופת, לשון אחר, טקסט קנוני שהיווה, באופן לא מודע כמובן, בבחינת מודל שעל פיו אוסיף לכתוב אותו". תשובתי היא, שאין אבטיפוס לספרים מסוג זה, אין עוד ספרים מסוג זה ולדעתי, גם הספר הזה לא יהיה אבטיפוס לספרים נוספים שייכתבו ברוחו. זהו ספר חד-פעמי. מוחו המסוכסך של בורג את הספר חותמת אחרית דבר מאירת עיניים, של דן מירון, המתמקדת במידה רבה בשם הספר. בספר מתאר באר גם את מערכת יחסיו עם דן מירון. מירון קטל את הרומן הראשון של באר, "נוצות" (הספר שבו התאהבתי בבאר, שאני רואה בו את גדול הסופרים, בדורות שאחרי עגנון) ומאז היה ביניהם נתק מוחלט במשך עשרות שנים. חיים מספר איך חודש הקשר והיה לידידות קרובה וקשר ספרותי וחברי עמוק בתקופה האחרונה, שבה נעזר באר בבקיאותו המופלגת של מירון בספרות העברית והיידיש, לצורך כתיבת הספר. אהבתי מאוד את הספר, אך אין זה מן הספרים שכשאני אוחז בהם, איני יכול לעוזבם. קראתי אותו לאיטי, במשך שבועות אחדים. הייתי בתחילת הספר, כשקראתי את מאמר הביקורת עליו של אברהם בורג, ב"הארץ". בורג טען שבספר יוצר באר את התשתית התרבותית ליהדות הפוסט-ישראלית, אחרי חורבן מדינת ישראל. לטענתו, היהדות הפוסט ריבונית, הפוסט ארצית הזאת, תתמקד בגרמניה. כבר אז כתבתי שהביקורת המופרכת הזאת אינה אלא הפנטזיה של בורג על חורבן המדינה השנואה עליו, כשהוא משליך את הפנטזיה החולנית הזאת על באר, שאותו הוא מנסה להציג כיוחנן בן זכאי של היהדות החדשה. ביקורתו של בורג ליוותה את המשך קריאתי. לא חשבתי שיתברר שבורג צודק, אבל ניסיתי למצוא על אילו יסודות ביסס בורג את התזה. עם סיום קריאת הספר, אני יכול לקבוע שהתזה - כל כולה במוחו המסוכסך של בורג, ואין לה שמץ של אחיזה בטקסט. זהו לא ספר ציוני ואינו ספר פוסט- ציוני, אנטי-ציוני ואף לא לא-ציוני. הוא פשוט אינו עוסק בציונות. ברור שבאר שולל את שלילת הגולה ובעיקר את המוטציה שלה - שלילת היצירה היהודית בגולה וההיסטוריה היהודית בגולה, שמוגדרת בקלישאה "מהתנ"ך לפלמ"ח". גם אני, שדוגל בכל ישותי בשלילת הגולה, שולל את המוטציה הזאת. שום דבר יהודי אינו זר לי, וברור לי שהפרק הגלותי הוא מרכיב משמעותי ביותר הן בהיסטוריה של עמנו, והן בארון הספרים שלו (אגב, הייתי תלמידו של חיים באר, המורה הטוב ביותר שהיה לי מעודי, בלימודי התואר השני. הוא סיפר לא אחת שהוא אבי הביטוי "ארון הספרים היהודי". אולם כשקראתי לא מזמן את הביוגרפיה של זלמן שז"ר, מצאתי שהוא השתמש בביטוי הזה עשרות שנים מוקדם יותר). אבל הטענה של בורג, המשליך על באר את הסטייה שלו, לפיה הגלות היא העתיד של העם היהודי ומכל הגלויות - דווקא גרמניה, לא זו בלבד שאין לה כל יסוד בספר, אלא שהספר עצמו מפריך אותה. חורבות העבר כשבאר מהלך בחוצות רגנסבורג, הוא אינו רואה את העתיד, אלא את חורבות העבר. "כשהתעמקתי בקורות גלגוליה של המצבה הזו, מיום שנעקרה ממקומה ועד שהגיעה אל מקומה הנוכחי, הלכה והתקבעה בלבי המחשבה כי כאן, ברגנסבורג, מתחת למפלסו של כל בית, לפנים מכל כותל ומאחורי כל אבן, חבויה באר שחת, מסתתרת תהום, .) 199 מוצנע שאול תחתיות", (ע' אין בו ולו שמץ של כמיהה לכך ששאול התחתיות הזאת תהיה אתר עתידו החדש של העם היהודי, או עתידה של היהדות. סיפורה של קהילת יהודי רגנסבורג, שהוא סיפורה של יהדות גרמניה, שהוא סיפורה של הגלות, מתמצה באותו יום מר , יום "המהפך 1519 ונמהר ברגנסבורג, הפתאומי שהתחולל בהפתעה גמורה בחייהם השאננים של יהודי רגנסבורג, שבטחו בקיומם הוודאי במקום הזה, שבו חיו אבותיהם ואבות אבותיהם .) 215 במשך מאות שנים", (ע' כמו בכל ספריו של באר, יותר מאשר אצל כל סופר עברי אחר, השפה הנפלאה משובצת רבדים רבדים של הלשון העברית והתרבות היהודית לתולדותיה, וברור לי שככל שהקורא בקיא יותר ברבדים אלה, כך יבין את האסוציאציות של באר וכך תגדל הנאתו מן הספר. חיים באר, "לווייתן ברוח", הוצאת עמ' 303 . 2026 "עם עובד", בני ברק, אורי הייטנר, אורטל "... עדיין לא ידעתי מה עתיד להיום טיבם ביום שבו אקרב אותם זה לזה. האומנם יקרם עליהם עור מלמעלה ורוח תבוא ותיפח בהם חיים, או שמא הם ימשיכו להיות לא יותר מאשר אותיות פורחות באוויר ודפים נישאים ברוח..."