עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ז ‪"‬ חשון תשפ ‪'‬ ה | 16.10.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 26 ב ימים אלה, כשהחגים כבר מאחורינו והחורף מתחיל לתת את אותותיו, העיניים של כולנו נשואות שוב אל השמים. כבר התחלנו להזכיר בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם", ובעוד ימים אחדים, בז' בחשוון, נתחיל לבקש גם "ותן טל ומטר לברכה". אנחנו רגילים לראות במים מקור של חיים. הם מרווים את האדמה, מצמיחים את התבואה, מנקים ומטהרים. אלא שאותם מים בדיוק מסוגלים גם להחריב עולמות. די להיזכר במראות השיטפונות הקשים שפקדו בשנים האחרונות מקומות שונים בעולם, כדי להבין עד כמה הגבול שבין ברכה לאסון יכול להיות דק. בפרשת נח אנחנו פוגשים את המים ּ עו ְ ק ְ ב ִ בעוצמתם ההרסנית ביותר: "נ ם ִ י ַ מ ׁ ָּ ש ַ ת ה ּ ֹ ב ֻ ר ֲ א ַ ה ו ָּ ב ַ ם ר ֹ הו ְּ ת ת ֹ נ ְ י ְ ע ַ ל מ ָּ כ " והעולם כולו נשטף במבול. ּ חו ָּ ת ְ פ ִ נ אלא שכאן עולה שאלה שקשה להתעלם ממנה: מדוע בחר הקב"ה להעניש את דור המבול דווקא במים? הרי חטאם של בני הדור היה חמס, גזל והשחתה מוסרית. אפשר היה להעניש אותם במגפה, ברעב, או באש, כפי שאירע מאוחר יותר בסדום ועמורה. מדוע היה צורך להציף את העולם כולו? השאלה מתחדדת כשמעיינים בלשון התורה. הפסוקים אינם מסתפקים בתיאור חטאיהם של בני האדם, אלא ים ִ ה ֹ ל ֱ א ָ י ה ֵ נ ְ פ ִ ץ ל ֶ ר ָ א ָ ת ה ֵ ח ׁ ָּ ש ִּ ת ַ קובעים: "ו ס". בהמשך, אומר ָ מ ָ ץ ח ֶ ר ָ א ָ א ה ֵ ל ָּ מ ִּ ת ַ ו ץ". ֶ ר ָ א ָ ת ה ֶ ם א ָ ית ִ ח ׁ ְ ש ַ י מ ִ נ ְ נ ִ ה ְ הקב"ה לנח: "ו מה פירוש הדבר שהארץ נשחתה? הרי האדמה לא גזלה, לא חמסה ולא פגעה באיש. מדוע היא נכרכת בגורלם של בני האדם? קשר עמוק לאדמה בספר משלי, מונה שלמה המלך ארבעה דברים שאינם יודעים שובע, ם". יש משהו ִ י ָּ ה מ ָ ע ְ ב ׂ ָ א ש ֹ ץ ל ֶ ר ֶ ובהם "א מיוחד באדמה. היא קולטת את הגשם, סופגת את המים, מצמיחה חיים ושבה לקלוט עוד. אבל אולי תכונת הספיגה הזאת מלמדת אותנו גם משהו על היחסים שבין האדם לסביבתו. אנחנו נוטים לחשוב שהאדמה שעליה אנחנו חיים היא בסך הכול משטח שעליו מתרחשים חיינו. אנחנו בונים עליה בתים, סוללים כבישים, מקימים ערים ומנהלים את עניינינו. אלא שהתורה מציגה קשר עמוק הרבה יותר בין האדם לבין הארץ. מעשיו של האדם אינם נשארים רק עניינו הפרטי. הם משפיעים על המקום שבו הוא חי, על החברה שסביבו ועל העולם שהוא משאיר אחריו. אפשר להמחיש זאת במשל על מלך שבנה ארמון מפואר, השקיע בו ממון רב ומילא אותו בכל טוב. בתחילה, הכניס אליו אנשים עיוורים, שלא יכלו לראות את יופיו של הארמון. הם התהלכו בין חדריו, פגעו בקירות ולכלכו את הרצפות. כשראה המלך את הנזק, אמר לעצמו שאי אפשר להאשים אותם לגמרי, שהרי אינם רואים את מה שעומד לפניהם. הוציא אותם והכניס במקומם אנשים פיקחים, בעלי דעת, שיכלו להבחין בכל פרט מיופיו של הארמון. אלא שדווקא הם החלו להשחית אותו במודע. הם ידעו היטב מה ניתן להם ובכל זאת בחרו להרוס. הביט המלך בארמונו והבין שהבעיה כבר איננה רק באנשים היושבים בו. הבית כולו התמלא בלכלוך ובהרס וכדי להשיבו לייעודו לא יספיק להחליף את דייריו. צריך יהיה לנקות את הארמון מן היסוד. קדושה מיוחדת דור המבול לא היה עיוור. חז"ל מתארים דור שחי בשפע גדול ובכל זאת בחר להשתמש בכוחות שניתנו לו כדי להשחית. הגזל והחמס לא היו מעידות מקריות של אנשים בודדים, אלא הפכו לדרך חיים. כאשר חברה שלמה מתרגלת לעוול, כשהחזק לוקח מן החלש והאדם כבר אינו רואה את מי שעומד מולו, הנזק אינו נעצר אצל החוטא. הוא מחלחל אל תוך החברה כולה. גם מי שאינו שותף למעשה מוצא את עצמו חי בעולם שבו הגבולות המוסריים הולכים ונמחקים. את הקשר הזה, שבין מעשי האדם לבין הארץ, אנחנו פוגשים שוב, ובעוצמה מיוחדת, דווקא ביחס לארץ ישראל. התורה מזהירה בספר ויקרא: , ּ ה ָ ת ֹ ם א ֶ כ ֲ א ַּ מ ַ ט ְּ ם ב ֶ כ ְ ת ֶ ץ א ֶ ר ָ א ָ יא ה ִ ק ָ א ת ֹ ל ְ "ו ם". ֶ יכ ֵ נ ְ פ ִ ר ל ׁ ֶ ש ֲ י א ֹ ו ּ ג ַ ת ה ֶ ה א ָ א ָ ר ק ׁ ֶ ש ֲ א ַּ כ הרמב"ן מסביר שארץ ישראל איננה ככל הארצות. יש לה קדושה מיוחדת, ומתוך כך גם דרישה מיוחדת מן היושבים בה. התורה משתמשת בביטוי חריף מאוד: הארץ מקיאה את יושביה. כאילו היא עצמה אינה מסוגלת לשאת מציאות של השחתה מתמשכת. הרמב"ן אף מוצא נחמה גדולה בפסוק ". גם ּ ה ָּ ים ב ִ ב ׁ ְ ש ּ ֹ י ַ ם ה ֶ יכ ֵ ב ְ י ֹ א ָ יה ֶ ל ָ ע ּ מו ְ מ ׁ ָ ש ְ "ו בשנות הגלות, כאשר עם ישראל רחוק מארצו, הברית שבינו לבין הארץ אינה מתבטלת. הארץ איננה רק שטח אדמה שאפשר להחזיק בו בכוח הזרוע. יש בה קשר עמוק לעם ישראל, קשר שאינו תלוי רק בשאלה מי שולט בה באותה שעה. כאשר מתאר הנביא יחזקאל את שיבת ישראל לארצו, הוא פונה דווקא ם ֶ כ ְּ פ ְ נ ַ ל ע ֵ א ָ ר ׂ ְ ש ִ י י ֵ ר ָ ם ה ֶּ ת ַ א ְ אל ההרים: "ו י ִּ ל כ ֵ א ָ ר ׂ ְ ש ִ י י ִּ מ ַ ע ְ ל ּ או ׂ ְ ש ִּ ם ת ֶ כ ְ י ְ ר ֶ פ ּ ו ּ נו ֵּ ת ִּ ת א". רבי אבא רואה בפריחת ֹ בו ָ ל ּ בו ְ ר ֵ ק התורה מציגה קשר עמוק בין האדם לבין הארץ. מעשיו של האדם אינם נשארים רק עניינו הפרטי. הם משפיעים על המקום שבו הוא חי, על החברה שסביבו ועל העולם שהוא משאיר אחריו אנחנו רגילים לראות במים מקור של חיים. הם מרווים את האדמה, מצמיחים את התבואה, מנקים ומטהרים. אלא שאותם מים בדיוק מסוגלים גם להחריב עולמות משולחנו של יו״ר המועצה הדתית קצרין גיא אדרי, קצרין כשהאדמה כבר לא יכולה לספוג: סוד המים של פרשת "נח"