עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ו ‪"‬ ג סיון תשפ ‪"‬ י | 29.5.26 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 14 שהכי ממלא את השולחן זו האווירה. השיחות, הצחוקים, הרגעים שכולם סוף סוף יושבים יחד". "הריח של זיכרון ילדות משבת הבית, ביום שישי. המפות הלבנות, האור הרגוע, התחושה שיש זמן אחר בעולם. אני זוכרת את תחושת הביטחון והשלווה של שבת כילדה והאוכל הטעים של אימא שלי. אבא שלי הוא רב ובבית שגדלתי בו, כל סעודת שבת הרגישה כמו שבת ישיבה - דברי תורה, זמירות שבת, הרבה חום והמון אורחים סביב השולחן באופן קבוע. "הבית תמיד היה פתוח ותמיד הייתה תחושה שיש מקום לעוד מישהו. אני חושבת שמשם גם נולד אצלי החיבור לאנשים, להקשבה ולמשמעות של בית שמחזיק בתוכו לב. "גם היום, בבית שלי, זכיתי לאורח קבוע שכבר שנים יושב אתנו בשולחן השבת. אני חושבת שהלב של בית נמדד ביכולת שלו להכיל עוד אנשים וזכיתי לגדול במקום כזה ולהמשיך את הדרך, לפתוח את הבית ואת הלב וליצור מקום שאנשים מרגישים בו בנוח ושייכים". "השקט. בלי מרדף, בלי רעשים מה הכי כיף בשבת שלך? וטלפונים, בלי לחץ להספיק הכול וגם לראות את המשפחה פשוט יחד". "אני מאוד אוהבת ספרים שנוגעים בנפש המלצה על ספר ובתודעה. זה ישמע אולי קצת 'כבד', אבל אני לא יכולה שלא להמליץ על הספר ממנו אני שואבת הכול - התורה. יש בה עומק אין-סופי ובכל פעם מחדש, אני מגלה איך טקסט עתיק מצליח לגעת בדיוק בשאלות הכי אנושיות של החיים שלנו היום. בעיניי, התורה והקבלה הן לא רק סיפורים יפים, או טקסטים עתיקים, אלא מפת עומק לנפש האדם ולפוטנציאל שטמון בנו ובעולם. "אני מאוד מתחברת להסתכלות שרואה באדם הרבה מעבר למה שנראה כלפי חוץ. היכולת להבין את הכוחות שפועלים בתוכנו, את המקומות שמעכבים אותנו ואת האפשרות של אדם לצמוח, להשתנות ולהתפתח מבפנים. "בכל פעם מחדש, אני מגלה כמה התורה מדברת על החיים עצמם, על פחדים, מערכות יחסים, בחירה, כאב, תיקון וחיבור פנימי. זה הספר שהשפיע עליי הכי הרבה". "האמת היא שאני כבר עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? זוכה לשבת לקפה עם אנשים שאני רוצה. במסגרת העבודה שלי כאחות בקהילה, אני גם עושה ביקורי בית לאנשים מבוגרים מאוד. אני נכנסת לבתים, מסתכלת מסביב והבית מספר את סיפור החיים. קשה לתאר במילים מה אני רואה ואיך אני יוצאת משם. "אני תמיד משתדלת שזה לא יהיה רק טכני, מדידות ואומדנים. לפעמים, אני מכינה לנו כוס תה ומקשיבה להם. אני מרגישה שיש בהם עומק וחוכמת חיים נדירה למי שיסכים לעצור ולהקשיב באמת. "לפעמים, אני מקבלת הרגשה כאילו שנים הם לא פגשו שיחה עם הקשבה אמיתית. יש שם דמעות, בדידות והרבה כאב, אבל גם לב ענק וסיפורי חיים שאי אפשר להישאר אדישים אליהם. "אני תמיד מבקשת מהם שילמדו אותי משהו מהניסיון שלהם ותמיד מפתיע אותי מחדש כמה חוכמה יש בדברים הפשוטים של החיים. "המפגשים האלה מאוד עוצמתיים עבורי והם מזכירים לי בכל פעם מחדש שהכול חולף. בסוף, מה שנשאר באמת זה איך גרמנו לאנשים להרגיש בדרך". "אני מה עושה בשעות הפנאי? מאוד אוהבת רגעים פשוטים, קפה טוב, טבע, מוזיקה ושקט. אני אוהבת ללמוד, לכתוב ולהעמיק בעולמות הנפש. בימים אלה, אני כותבת ספר בשם 'רעיה', שהוא מסע נשי-קבלי על קשר, כאב, זוגיות, הנהגה פנימית והיכולת של אישה לחזור לעצמה, דרך חיבור פנימי והקשבה עמוקה לרצון שלה. "הספר נולד מתוך ההבנה שכאב בתוך קשר הוא לא תמיד סימן לסוף. לפעמים, הוא שער פנימה. הוא מזמין אישה להפסיק להילחם מבחוץ ולהתחיל להוביל את הקשר והמציאות מבפנים". "כמו על כולם, גם עליי היא איך משפיעה עלייך המלחמה? השפיעה מאוד. היא עוררה בי פחד, אבל יחד אתו גם חיפוש עמוק יותר אחר אמונה, משמעות וחיבור פנימי. "בתוך כל חוסר הוודאות, הרגשתי עד כמה החיים שבריריים וכמה חשוב לעצור רגע ולחזור למה שבאמת מחזיק אותנו – הזהות, הבית, המשפחה, הזוגיות, הילדים והעולם הפנימי שלנו. "אני חושבת שהתקופה הזאת דחפה הרבה אנשים פנימה. פחות רעש חיצוני ויותר שאלות של מי אנחנו, איך אנחנו חיים, ואיזו מציאות אנחנו רוצים לברוא. "בנוסף, המלחמה חידדה אצלי עוד יותר את ההבנה כמה אנחנו, כאנשים, זקוקים לחיבורים אנושיים וזהו הכוח שלנו. המון אנשים מסתובבים עם עומס רגשי עצום, גם אם מבחוץ הכול נראה 'מתפקד'. "בתקופה הזאת, הרגשתי עוד יותר כמה חשוב להיות אנושיים אחד לשני. לפעמים, מילה טובה, הקשבה, או נוכחות אמיתית הן דבר שמחזיק בן אדם". "תפסיק לבזבז אנרגיה בלמנוע מהו המוטו שלך בחיים? מציאות לא רצויה ותתחיל להשקיע את האנרגיה שלך במציאות אותה אתה רוצה לברוא". "את המרחבים. את האנשים. את מה את הכי אוהבת בגולן? הפשטות ואת התחושה שיש פה חיבור אמתי בין אדם, אדמה ונשימה". "להמשיך לעשות טוב בדרך שלי. מה את מאחלת לעצמך? להישאר נאמנה ללב שלי, גם בתוך עולם רועש. לזכור שגם בתוך עשייה, צריך לדעת לעצור ולהרגיש את החיים". יעלי אליה מדי אורחת לשבת << רעיה לוי מקצרין