עיתון שישי בגולן והגליל - המהדורה הדיגיטלית - פרסום ומידע בצפון

ד ‪"‬ א ניסן תשפ ‪"‬ י | 19.4.24 | www . igolan . co . il בדפדוף אינטראקטיבי שישי בגולן | 40 חג פסח שמח << דברים שרציתי לומר במורל הלאומי וגרמו לעונש הכבד של שנות נדודים ומות כל דור המדבר 40 טרם הכניסה לארץ. על מה ולמה הוא התנפל עליהם? וכי הם אמרו שלא ילחמו? וכי הם רמזו שאולי לא ילחמו? אם היה לו ספק, לא יכול היה לשאול אותם לכוונותיהם? אדרבא, מנהיגי השבטים התחייבו להיות החלוצים לפני המחנה, ראשוני הלוחמים, ולא לחזור לנחלתם בעבר הירדן המזרחי עד תום כיבוש הארץ וההתנחלות בה. כך הבטיחו וכך קיימו. למה חשד משה בכשרים? למה הוא הטיל דופי במלח הארץ? האם עד כדי כך הוא לא הכיר את עמו? לא יכול להיות. יש לי תשובה אחרת לשאלה. משה , סמוך למותו. והוא היה 120 היה בן עדיין במיטבו - לא נס לחו ולא כהתה עינו; לא כהו עיניו הנבואיות, יכולתו לראות למרחוק. לא אל השבטים גד וראובן דיבר משה, אלא לפרוטוקול. הוא אמר את הדברים על מנת שיופיעו בספר התורה, תורת ישראל, כדי שמדי שנה, עם ישראל יקרא אותם. משה ידע, שיבוא יום, ויהיה צורך במילים הללו והוא דאג לחמש אותנו בהם. המשתמט - "אורו ארור" שנה חלפו, קמה מדינת 3,000 ישראל השלישית ושבט בישראל בוחר להשתמט ממלחמת המצווה, מכיבוש הארץ, מההגנה על ביטחון המדינה וחיי אזרחיה, מהערך היהודי הבסיסי של "כל ישראל ערבין זה בזה". חמור יותר - בני אותו שבט עושים זאת כנבלים ברשות התורה, כביכול בשם התורה ולמען לימודה. אל השבט הזה דיבר משה, לא לחלוצי ראובן וגד. משה דיבר אל החרדים ם ֶּ ת ַ א ְ ה ו ָ מ ָ ח ְ ל ִּ מ ַ ל ּ או ֹ ב ָ ם י ֶ יכ ֵ ח ַ א ַ בימינו: "ה ה?!" ֹ פ ּ בו ְ ׁ ש ֵּ ת מי שלומד תורה ואחרי מקרא דבריו של משה משתמט מצה"ל - אין ערך ללימוד התורה שלו. לא את התורה הוא ת. מי שמשתמש בפסוק ּ לו ְ פ ִּ למד, אלא ת הזה כדי לדרבן את הציבור להשתתף במלחמת הבחירות המוניציפליות, תוך כדי השתמטותו ממלחמת המצווה, לא ת. ּ טו ְ ס ִ את התורה הוא למד, אלא ל מי שלמד את תורת ישראל ואת ספרי הנביאים, מכיר היטב את שירת דבורה, המוצמדת כהפטרה בשבת שירה, שבה אנו קוראים גם את שירת הים. לאחר ניצחון צבא ישראל, בהנהגתה של דבורה הנביאה, על צבא סיסרא, שרה דבורה את שירת דבורה, שיר ההלל לעם המנצח. שירת דבורה היא שיר הלל להתנדבות ולהתגייסות ושיר המוקיע את המשתמטים. זהו שיר התובע מכולם להיכנס תחת האלונקה. שירת דבורה היא שיר הניצחון של ישראל על ממלכת חצור. בשירת הניצחון, דבורה אינה מטייחת את העובדה המבישה שהיו משתמטים, ואין היא חוסכת במילים קשות כדי לבטא את סלידתה מהתופעה. ר ֹ רו ָ א ּ רו ֹ ה', א ְ ך ַ א ְ ל ַ ר מ ַ מ ָ ז, א ֹ רו ֵ מ ּ רו ֹ "או ת ה' ַ ר ְ ז ֶ ע ְ ת ה', ל ַ ר ְ ז ֶ ע ְ ל ּ או ָ א-ב ֹ י ל ִּ . כ ָ יה ֶ ב ְ ׁ ש ֹ י ים". ִ ר ֹ ו ּ ב ִּ ג ַּ ב מוזר. אלוהים זקוק לעזרה? המסר של דבורה הוא שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. הוא זקוק לעזרה הזאת ומי שמשתמט ממנה מקולל: אורו ארור. על בסיס הפסוק הזה משירת דבורה, אמרו חז"ל שמי שמסרב להחלטות בית דין, כלומר להחלטות הגורמים המוסמכים של המדינה, ומשתמט מהמלחמה - מחרימים אותו, מנדים אותו ופורטים ברבים את חטאיו. על כך כותב "ערוך השולחן": "שבזמן שסיסרא דחק את ישראל, ונתעוררו דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, וגזרו על כל ישראל שיתעוררו למלחמת מצווה זו להילחם עם סיסרא; והיה שם אחד, שמו מרוז, אדם גדול [כלומר חשוב, בעל מעמד, מפורסם, עשיר, חזק], והוא וכל אנשי מקומו לא רצו לבוא". זוהי תופעה ארורה, מצהירה דבורה. וכמה חבל, שהיא קיימת בתוכנו עד היום, ללמדנו שעדין לא השלמנו את היציאה ממצרים, מבית עבדים. מי שלומד את שירת דבורה ומשתמט מצה"ל - איזה ערך יש ללימוד התורה שלו? חילול השם במאמרי "קיצור תולדות ההשתמטות" בגיליון הקודם, כתבתי שמדינה יהודית דמוקרטית אינה יכולה להשלים עם תופעת ההשתמטות, אך יותר משהדבר נכון במבחן דמוקרטיה, הוא נכון שבעתיים במבחן היהדות. יותר משאני סולד מהשתמטותו של שבט בישראל משירות בצה"ל, אני סולד מחילול השם שבהצדקת שרץ ההשתמטות בלימוד תורה. לימוד התורה אמור להורות לנו את הדרך לחיים הנכונים. "גדול תלמוד, שמביא לידי מעשה", פסקו חכמים וסיימו את המחלוקת בין רבי טרפון ורבי עקיבא, על השאלה: מה גדול, תלמוד, או מעשה? למה התלמוד גדול? כי הוא מביא לידי מעשה. כלומר, האידאל אינו של חברת לומדים הממיתים עצמם באוהלה של תורה, שטומנים את ראשם בקודש, אלא של לומדים השואבים מתוך הלימוד את תעצומות הנפש ואת הכלים להגשים את התורה בחיי המעשה; בבניין אומה וחברה, בהגנה על המולדת, בהנהגה לאומית. שהרי דרך ארץ קדמה לתורה. מי שלימוד התורה מביא אותם לידי השתמטות - אין שום ערך ללימוד התורה שלהם. אילו שנו את תלמודם היטב, לא היו מעלים על דעתם להשתמט מצה"ל. השתמטותם היא חילול השם. מהו חילול השם? "מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו!". אין דבר הגורם לבריות לראות במי שלומדים תורה ובמי שמלמדים תורה "כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו" כמו ההשתמטות, בשם ערך לימוד התורה, משירות בצה"ל. זהו חילול השם בהתגלמותו. היהדות האמתית היא זו של גדול התורה שבע"פ, רבי עקיבא, שהורה לתלמידיו לסגור את הגמרות בעת מרד בר כוכבא ושירת בעצמו כנושא כליו של בר כוכבא. זהו המופת של "ספרא וסייפא". אבל למה ללכת רחוק? הרי גם בימינו היו דמויות מופת שניתן לחנך עליהם דורות, כמו אלחנן קלמנזון, אחיו ואחיינו, שבעיצומה של השבת ושל , בצו 8 שמחת תורה, בלי שקיבלו צו מצפונם, עזבו את התפילה ואת קריאת התורה, לקחו נשק, קפצו למכונית ומיהרו לקיבוץ בארי, וחילצו תחת אש כמאה מחברי הקיבוץ וילדיו, וחננאל עצמו מסר את נפשו. על אלחנן קלמנזון ה היטב. ֹ ניכר ששנה את תורתו שנ התורה שלמד אלחנן קלמנזון אינה יכולה להיות אותה התורה שלמדו המשתמטים, הכופרים בעיקר. הוא מגלם בחייו ובמותו את תורת ישראל. ועוד לא אמרתי דבר על ההשתמטות מן העבודה והמלאכה, שגם זו כפירה בעיקר. ועוד לא אמרתי דבר על האמירה של הרב הראשי שאיים בירידה המונית ם ֵ מהארץ, אם בני הישיבות יגויסו, שזו א הכפירות בעיקר. לאלה ראוי להקדיש מאמרים נפרדים. אורי הייטנר, אורטל